טוב בסדר, אני שוב פה
כי באמת שאין לי למי להגיד את זה חוץ מכאן
החזרה שלי, לא מבועתת, לא מפוחדת, אבל מה המילה החיובית לזה? - יש בה מלא מלא רעד בסרעפת מכמה שאני מתרגשת מכמה שטוב לי אתך ותחתיך.
לא, לא כזה תחתיך. שאלתי אותך אתמול מה הטעם שאתה תבחר עבור משהו, וענית לי ״וניל״ ועיקמתי את האף מולך. אתה ונילי להחריד, אני יודעת, אבל למה גם קלישאות?
אבל תחתיך, עם משקלך האמיתי מסביבי ועלי. עם משקלי הלא טריווילי מסביבך ועליך. עם כל זה שצריך להיות קוסמים כדי שמכחולים ייכנסו לשפופרות ככה, אנחנו קוסמים כל כך שאתה מוצא עלי אחר כך נצנץ על העור ואני צוחקת נורא, כי אין לי מושג מאיפה הוא הגיע אבל הם מוגדרים היכנשהו כמחלת מין של קוויריות.
מזה שאני נופלת לתוך החיבוק שלך לשעה ואז לשעתיים ואז עברו שלוש שעות ואנחנו בליל איברים שהתכוון ללכת לישון אבל עוד מתרגש. ואז נרדמים ומתעוררים שוב והכל שוב מתגלגל לו, והחלומות המשונים תוך כדי, דברים מהשיחות בינתיים מתערבבים לתוכם, דברים שאני אף פעם לא חולמת עליהם כי הם לא בראש שלי בדרך כלל, ואיזכורים של סרטי קאלט כשאנחנו מתווכחים ברוח טובה.
על הבוקר שבו הצבעים שלך נגלים אלי אחרי המתאר החדגוני של תאורת הלילה, ואתה כל כך יפה ואני ממשיכה להתפעם ממך שוב ושוב ולומר לך דברים כמו ״נעים לי לנשק אותך, אבל אז אני מסכלת עליך ואני לא מפסיקה להיות הלומה מזה שאתה פה״. כאילו, עם מה התנשקת עד עכשיו? ועדיין זה נכון.
שאני שואלת אותך ״טוב, באיזה קצב מותר לי להגיד לך שאני אוהבת אותך, שלא ידחה אותך ממני?״ ואתה עונה ״לא נראה לי שיש קצב שיגרום לזה״ אבל אני מנסה בכל זאת לעקוף, מרוב פחד, לא רוצה שזה יהיה מצומד סקס כל כך, אז אומרת לך ״אתה ה<שם שלך> האהוב עלי״, ונרמז מזה שבקרב בני אנוש אחרים בשמות אחרים עשוי היית להיות במדרג אחר, אבל אלה הרי שטויות.
ומעניין מה אתה יודע ומבין ומהדהד מכל הפתיעה היודעת הזאת שבי. ומתי גם עליך יהיו נצנצים. אולי הם הגיעו ממך בכלל?