על במותייך חלל

המידע והכח זורמים בצורות כל כך שונות. 

הוא כמו אגם. תמיד שם. שפתו שקטה. מימיו מתוקים. חיבתך זולגת אליו טיפין טיפין, די לכם במלמול, אפשר לכם במילים פשוטות. 

הוא כמו נחל. שוצף ואכזב, דוהר ומימיו סוערים, נושאים אלייך חול ומלח. את מתייצבת מולו רוצה כמו מטורפת, הרפתקנית. יש ביניכם את כל האדרנלין. את לא מצליחה להגיד לו שום דבר. 

כשיש לך אהוב ותיק ואהוב חדש את מרגישה אשמה כלפי שניהם, מסתבר.
על מה שאת לא אומרת לאחד ואיך שאת לא שוצפת אל השני. 

את לא מצליחה לראות איך את מים.

אבל אני רואה, אני רואה אותך.
את אדווה קלה, ממלמלת.
את גל גדול שאחריו נשימה מופתעת.
את כל הדברים האלה, ועוד.