עכשיו גם אני הלכתי

באמת שאני לא מבין מה רוצים מיובל דיין.

היא סה"כ לא רצתה ללחוץ יד למישהו שלוחץ ידיים לאנשים דמיוניים.

אה והרי היא מתחזקת, נו, החוזרים בתשובה האלה, מקפידים על קלה כחמורה, ללחוץ יד לזקן בן שמונים... וואו. דרך ארץ קדמה ל... טמטום.

"גברים בדרך כלל, לא עומדים בקצב", שש מילים, בהודעה סתמית, כדרך אגב, בכלוב, עוד בשלב שבו אתה שואל את עצמך, "למה? למה לא בטלגרם?"

"תגיד, כל אחת משפריצה?", לו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את השאלה הזאת, הייתי יכול לקנות כרטיס טיסה למדריד, בימים שלפני הקורונה. אבל כל מה שעשיתי בתגובה הוא לחייך את החיוך הכי דבילי שיכולתי לגבש ברגע ולענות חזרה, "כן, אם אתה יודע מה אתה עושה".

"אפשר בבקשה הפסקה....", היא התחננה בפני, בפעם השלישית, תוך שעה. המשכתי, בלי לתת לה רגע לנשום. שלוש אצבעות בתוכה, אלו של יד ימין, זו עם התעלה הקרפלית, כשאף רופא לא מבין למה המצב לא משתפר. אבל איך ישתפר? האצבע הרביעית כבר בפנים והאגודל לוחץ בחוזקה על הדגדגן בעודה משמיעה אנחות אחת אחרי השניה.

הוצאתי בבת אחת. היא גמרה יותר מדי פעמים, בכדי להצליח להבין כמה. "טאק!" בהפתעה מוחלטת... סטרתי לה על שפתי הכוס הנפוחות. "טאק!" שוב... "טאק!".... רצף של סטירות ממוקדות היישר לדגדגן הרטוב והנה, זה קרה....

זרם חזק רצוף וצעקות, "אל תפסיק!!!!!!".

כל אחת משפריצה...
לא כל אחת משפריצה ככה.
טוב, בכל זאת רציתי מזרן חדש.

שאלה: תגיד, מה ההבדל בין נשלטת לבראטית?

תשובה:

נשלטת, מגיעה בכיסוי עיניים, אליך הביתה, מבלי שראתה אותך, מתיישבת על הברכיים ועושה כל מה שאתה אומר לה.

נו ובראטית?

בראטית, עושה את כל זה תוך כדי שהיא אומרת לך בזמן שהיא מתגלגלת מצחוק... שאתה בכלל לא מפחיד...

שלוש בבוקר. 

כבר מזמן הפסקתי להילחם עם בעיות השינה.

מתעורר? לא מצליח לישון?

בשביל זה יש משרד בבית.

רבע שעה גג ואתה מת לישון.

בודק את הלו"ז, כנס, בתל אביב, שמונה וחצי בבוקר.

מחייך.

טיסה בגובה נמוך בשלוש וחצי...

אתחיל בים. 

(או במשרד, עאלק וורק-לייף בלאנס)

הנה דוגמא לגבר שאיבד 47 מיליארד דולר ביום אחד.

אז קצת פרופורציות.

בתאוריה: ליאור

במציאות: משה

טכנית, זה לחלוטין למות כמו כלב(ה).

יומיים במילאנו, יומיים במדריד, ארבעה ימים בלונדון.

"אבל זה ביזנס, טיסות ישירות ולבוס אין שום בעיה שתיקח שבוע חופש אחרכך בלונדון"... אומרת לי מנהלת ה- HRW ולא מבינה למה אני דופק לה פרצוף של תשעה באב...

יש לך הצעה אחרת, היא שואלת?

כן. יומיים במילאנו, אוסף רכב ושבוע אחרכך, מגיע למדריד, משם לונדון וארצה.

היא מסתכלת עלי, בעיניים של ילד שפתח אטלס לראשונה... אבל זה לא איזה 2000 ק"מ?

עונה לה, בנחרצות, כן, כ-1500 וגם שלושה קילו יותר, אבל יש לך מושג כמה זה נעים לרדת לאורך הריביירה הצרפתית בסבבה?

מפה לשם, הכלבה, רוצה לבוא גם.

כשאתה פותח ת'דלת לשליח מאמזון ומחייך כמו ילד קטן כשבמשלוח יש צנצנות מייסון.

ואז אתה מחייך שוב כשהקונפי שום יצא כמו שאתה אוהב.

בית חדש. חדר מיותר. 

בהתחלה חשבתי לעשות חדר דאנג'ן.

כבר ציירתי תכניות, הכנתי תכניות חיתוך ל-CNC...

ואז חשבתי על זה.

אהפוך ת'חדר לחדר קולנוע ביתי,

בשביל למצוץ, הן לא צריכות חדר דאנג'ן... ולמה לי לעבוד קשה... להצליף, לקשור, להשקיע בריהוט שגורם לבעלות המרווח בין הרגליים להרטיב רק מהתמונות.

תהיי יפה ותמצצי. אני מעדיף להשקיע במקרן.

X11.