עכשיו גם אני הלכתי

יש דברים שלא עושים.

זאת אומרת, לא בכוונה, לפחות. 

אלא אם כן את בראטית.

שזו מחלקה נפרדת עם חוקים אחרים,

סטירות עם הצד המתכוון של היד,

המון ריר, דמעות זולגות, 

איפור שכבר מזמן מזכיר צבעי הסוואה 

לפני יציאה לשטח

והשתנקויות, מלאות רמיזה,

למה שאכלת בבוקר.

ברור לי שלא התכוונת, 

"אבל גמרת!", בעודך מסתכלת לי בעיניים בהלם,

אחרי שמשכתי אותך חזרה בעודי מלפף לך את השיער המתולתל על האגרוף. 

"לא זנזונת, זה רק הנוזל המקדים...", 

חמש דק אחרכך, היא כבר הבינה את גודל הטעות, 

כשטעם החיים יצא לה מהאף.

"את יודעת...", אמרתי לה, כשהיא בדרך למקלחת, "פתחי לשליח, כמו שאת, הטיפ על השולחן",

"אבל...", לא באמת הקשבתי למה שהיא אמרה, עיר נידחת בדרום הארץ, אף אחד לא מכיר אותה שם, מקסימום שליח ונילי בן 20 ומקצת, יחייך כל הערב, כשיזכר בכוסית על חלל, עם כיתובים על כל הגוף בטוש פרמננט, עם זרע על הפנים וריח של זיון, אוספת ממנו פיצה לבנה, פיצה כפרית ובקבוק קולה זירו.

כשיצאתי מהמקלחת, הופתעתי. היא חיכתה לי על הברכיים, עם פה פתוח ומשולש פיצה לבנה... ומבט סוטה לגמרי. המשפט הבא, שיצא לה מהפה, הזכיר לי למה שמור לי בלב מקום חם לבראטיות... "נראה לי שחסר לי קצת רוטב, תגיד... חושב שתוכל לעזור?".

Ich weiß nicht, was soll es bedeuten,

Daß ich so traurig bin;

Ein Märchen aus alten Zeiten,

Das kommt mir nicht aus dem Sinn.

Die Luft ist kühl und es dunkelt,

Und ruhig fließt der Rhein;

Der Gipfel des Berges funkelt

Im Abendsonnenschein.

Die schönste Jungfrau sitzet

Dort oben wunderbar;

Ihr goldnes Geschmeide blitzet,

Sie kämmt ihr goldenes Haar.

Sie kämmt es mit goldenem Kamme

Und singt ein Lied dabei;

Das hat eine wundersame,

Gewaltige Melodei.

Den Schiffer im kleinen Schiffe

Ergreift es mit wildem Weh;

Er schaut nicht die Felsenriffe,

Er schaut nur hinauf in die Höh.

Ich glaube, die Wellen verschlingen

Am Ende Schiffer und Kahn;

Und das hat mit ihrem Singen

Die Lore-Ley getan.

שאלה: איך אני יודע שאמות מהתקף לב בעבודה?

תשובה:

מעביר משימה לאחד הג'וניורים. מפה לשם, יש מכונה שצריך להוריד מהמוניטורינג.

מה הייתה הצעת הג'וניור?

בוא נעשה לה Terminate... ככה היא לא תופיע.

היו שלום, אני חייתי ביניכם

כמו צמח בר.

פידבק. אני חושב שעליתי פה על משהו. פידבק. מילה אחת, שמסכמת היטב את מה שמעמיד לי את הזין. טוסיק חצוף, שנצמד אלי באמצע הלילה ופותח שערי שמיים, פטמות זקורות שמחכות לצביטה, לא מתנצלת, כזאת שמגדירה מחדש את סף הכאב, חיוך חושף שיניים וקצה לשון רטובה, שרומזים, חלקית, על העתיד לבוא.

פידבק. רחמנא לצלן, מי אמר לך להישאר בשקט? אני לא יודע אם יש משהו פחות מגרה בעיני ממזוכיסטית שסופגת כאב בשקט. כאילו? הלו? התכנסנו כאן כדי לתת לך שירות? מה אני Service Dom? 

נשמה. אני נהנה מהיללות שלך, מהרגעים האלה שהיד שלי כביכול מלטפת אותך ואת... מחכה לרגע שבו שתי האצבעות שלי תסגרנה על חלק בולט בגופך. הנהימה, יללה, הפסקת הנשימה, מלמול חסר הגיון, דמעות, בכי, צרחות של "די, לא... בבקשה"... משולות בעיני לנעימה מוסיקלית מרגיעה אך מעוררת, כן, כזאת שגורמת לי להמשיך בחייך.

את מבינה, זו בדיוק הטעות שלך. רק במבט ראשון אני נראה נורמטיבי לחלוטין, נעים הליכות, מחייך ונעים לסביבה. החדות והחריפות מהולה במספיק ידע, כדי שלא ארגיש רע בלי חיבור לגוגל וויקיפדיה, ואם היה במשרדי קיר תעודות, אני חושב שהייתי יכול לשים תריסר בכיף. מתאהב, ונילי לחלוטין, כמו כדור גלידה איטלקית איכותית, שאוהב לעשות אהבה ולגמור ביחד במיסיונרית, בזמן שאני מסתכל לך בעיניים. 

אבל זו בדיוק הטעות שלך, זה רק במבט ראשון.

אני חיית פרא מהסוג האכזרי, טורף שהחשק היחיד שבוער בעורקיו הוא הצייד. לוקח, בלי לשאול שאלות, משתמש ומפיל מהצוק, לפעמים עם חבל בנג׳י, לפעמים עם מנצח ולפעמים בלי... כמו קניבל חסר עכבות אני בוחר לבתר, לחשוף את החשקים האפלים, להוציא את השדים החוצה ולהכיר אותם אחד אחד. אני אוהב לסמן, בדיוק של מנצח תזמורת, לקשור, להכניע, לרמוס, להשפיל ואף להכאיב, גם אם בצד השני לא מסתתר צורך לכאוב. הדבר היחיד שיכול לעצור אותי כמו את הגולם מפראג זו מילה נקובה, שידועה רק לאחת, שנמצאת איתי בחדר. 

את מבינה ילדונת? סדיסט אנוכי. הדבר היחיד שאני יכול להבטיח לך הוא שלא אשבור לך שום דבר (בכוונה), הסימנים במקומות המוצנעים ייעלמו תוך שבועיים לכל היותר ושאת תתרגלי, לאהוב, נשיכות. וזהו. 

כן. לכי להחליף תחתונים, עדיף.

אוף, הפידבק הזה.

שכבר לא תשמע,

"אני לא רוסיה, אני אוקראינית".

"תגיד... אתה לא מתכוון לזיין אותי?", היא שואלת אותי, בזמן שהיא מסתכלת לי ישירות בלבן של העין, במבט שאינו מבין, מה למעשה קורה פה. 

זאת אומרת, התמונה די ברורה, היא ערומה כביום היוולדה, למעט צ'וקר שחור קטן, המשלב תחרה ואלמנטים של אבני חן שחורות, מעט מתחכם, מתאים ומתאר אותה מעולה. 

זאת אומרת, היא הייתה לבושה, לפני שעתיים, כשהגעתי אליה. יש משהו מהמם בביקורי בית, בסביבה חדשה, אתה לומד עליה, הרבה יותר ממה שהיא מספרת. בקבוקי האלכוהול החצי פתוחים במטבח, ארון הנעליים העגול ואפילו הכרבולית הורודה שנמצאת בפינת הספה, מספרים הרבה יותר מכל צמד מילים שיוצא לה מהפה, בעצם... מעט מגזים, "פאק", אינו צמד מילים, וזה בערך הדבר האחרון ששמעתי, בחזרתיות, בדקות האחרונות כשהפטמה שלה נכנסה לי בין האצבעות...

אני לא באמת ניסיתי להכאיב לה, סה"כ העברתי אותה בין האגודל לאצבע המורה, בתנועה חרישית ואף איטית, כאילו וניסיתי לפורר משהו. התקרבתי אליה ולחשתי באוזנה, או שבעצם קודם ניסיתי להסניף את האוזן שלה דרך הפה... לא זוכר כבר. 

יש משהו מעוד מעורר בצלילים וזרמי אוויר ליד האוזן, כשזה בא עם לחות מוגברת בפנינסולה הדרומית. שמתי לב שזה עובד בשני מקרים... השני, יקבל פוסט משל עצמו, אז בראשון, כשהן מגורות מאוד, בעיקר אחרי רצף אורגזמות... ואז מספיק שאתה נזכר בקידושה, כפרה עליה, המורה שלך בכיתה א'... שלימדה אותך לספור בעברית...

חמש...ארבע... שלווווושששששששש...

בערך בשלוש... אתה כבר מרגיש בגוף שלה לאן נושבת הרוח. 

אם זו אצבע אחת שמשולבת באגודל בדגדגן...

אתה כבר מבין אם כדאי לדחוף עוד אחת ולתת קצת פורס... בעיקר לעבר הבטן התחתונה...

או שבעצם ביס קטן באוזן, זה כל מה שצריך.

מעט רוק. לשון...

בשלב הזה אתה באמת יכול לספר לה איך אתה הולך להוציא אחרכך חסה עגולה מהמקרר...

לשחרר אותה משקית הניילון...

למלא גיגית פלסטיק במי קרח,

להכניס אותה להתרעננות קלה...

לקחת את הבוצ'ר,

לקטום את הראש...

זה באמת לא משנה. זה נשמע הרבה יותר טוב עם סטייק מדמם, בשלב הזה, היא לא באמת מבינה על מה אתה מדבר... ואיפשהו... לא בא לך להכניס לה מסרים. תת הכרתיים למוח כשהיא כבר קרובה לטראנס...

אז אתה דוחף עוד אצבע... בזמן שהיד השניה שלך חופנת את רעמת השיער המפוזרת ישירות מהקרקפת...

ולוחש לה באוזן...

את גומרת שוב... גורה קטנה ורטובה שלי...

ואתה בכלל לא מבין, איך יש לה כוח וחוצפה, אחרי כמה פעמים רצופות כאלה לשאול אותי אם אני מתכוון לזיין אותה. 

ברור שכן. אבל אנחנו רק במנה הראשונה.

"אה... ואני לא בולעת.

זהו. נראה לי שאין לי יותר גבולות".

שעות בין הערביים, חודשיים אחרכך... נוסעים להורים שלה בצפון השרון. זו הפעם הראשונה בעצם, שדאדי יפגוש את אבא, למרות שתכלס, עד כמה שזה נשמע ביזאר ומוזר, נראה שבכל זאת, בתור מי שלא צריכה ויזה לארצות הברית, היא קוראת לשנינו דאדי.

משהו בסיטואציה הזאת, עוד לפני שראיתי את הנוף הפסטורלי, עם רמיזה בוטה לים התיכון וקרבה מעוררת קנאה לחוף, עשה לי חשק ללמד אותה לקח. במשך חודשיים, היצור הסקסי הזה, עם השיער הבלונדיני הגולש, החזה הקטן החצוף והמרווח ברגליים, שפשוט התאים ליד שלי כמו כפפה... הייתה קמה אחרי סקס ויורקת את המזונות בלי לברך, ישירות לכיור. פעם אחר פעם.

עצרתי את הרכב. וידאתי שאין מישהו שיפריע לנו ו... משכתי אותה בחוזקה לכיוון הבליטה שהחלה להתגבש בג'ינס. "אנחנו נאחר!!!", היא ניסתה למחות, אך ללא הצלחה. סטרתי לה... מספיק כדי שתבין שהחיה רעבה... והצורה שבה אני אוהב את הביצים שלי, למעשה מהיום שאני זוכר את עצמי - ריקות.

לא לקח לי הרבה זמן, שחררתי. פרץ יציב של זרע איכותי, טרי, בטמפרטורת הגוף, סמיך ונטול חתיכות אננס. התזונה שלי דאז הייתה מורכבת בעיקר מחיות מיושנות, דגים טריים ויצורים מוזרים שחיים בים אבל נראים הרבה יותר טוב בצלחת, כשהם לא מנסים למצוץ לעצמם (תשובה לשאלה, איך תדע שהרסת שרימפס?)

אבל הפעם, חיכתה לה הפתעה.

"את לא יורקת". חייכתי בזמן שהיא הבינה שהיא לא באמת יכולה להתנגד, כי בכדי שתשמע מילת בטחון, צריך להגיד אותה בקול. הוספתי מיד, "בעוד עשרים דק, גיב אור טייק, אנו מגיעים להורים שלך, תוכלי לירוק בכניסה, עד אז, תהני מהטעם, גלגלי את הנוזל בתוך הפה, מעניין אותי בעיקר האפטרטייסט".

גיחכתי. הנעתי את הרכב ובעיקר, נהנתי מכך שבעשרים הדקות הבאות, מצאתי דרך שבה, מחד, לא עברתי את הגבול שלה 😄 ומאידך, טוב, אני מניח שהבנתם, הייתה לי הרגשה, שתהיה לה הגדרה חדשה ל'טעם החיים".

"נעים מאוד, אני... ", הצגתי את עצמי, כשאביה פתח את הדלת, ולחצתי בחוזקה את ידו של גבר בעשור השישי לחייו, פחות או יותר במבנה הגוף שלי, מגרד את שני המטרים. ניסיתי להבין אם הוא גבוה ממני, אבל אז, שמעתי מהצד, "דאדי... אייב מיסד יו".

בערב... אגב, היא כבר ביקשה אישור לבלוע.
מסתבר שעשרים דק של זרע בפה... יש להם קסם משלהם.

הדבר היחיד שניסיתי להבין בזמן שאכלנו ארוחת ערב... עד כמה פסטורלי זה מרגיש לי ואם אני מדמיין שחלק ממני, נמצא על הלחי שלו... מאותה נשיקה שדפקה לו, בכניסה.

יש לי פטיש לאוזניים. כמעט כמו הפטיש שלי לפטמות, בכל זאת, גמלו אותי ממוצץ בגיל 8... חודשים. ומאז, היחידות שניצלו, היו בעלות הפטמות השקועות. אבל אי אפשר היה לטעות. בעלת החמוקיים, שרוכנת כעת על שש, אינה סובלת מפטמה שקועה... זוג הפטמות הורודות הזקורות שלה הזכירו לי בעמידת הדום שלהן את משמר המלכה בארמון בקינגהם, מינוס שתי הגורילות וכובע הצמר. אך דבר אחד היה משותף לה ולהם, היא לא זזה. מילימטר. ניסיתי להבחין בתזוזה בדיאפרגמה, בבטן, בגב התחתון, משהו שירמוז לי שלפני אינה בובה מתנפחת.

התקרבתי אליה, אט אט, תוך כדי שאני נזכר, שלא צריך לשמור על פוקר פייס, אפשר לחייך, היא גם כך לא רואה דבר בכיסוי עיניים. 

תסלחנה לי כל הטוענות לבדס"מ שפוי, כותבות המאמרים לצעירות זבות חוטם ושאר אנשות שפויות. לוקח לי זמן להעביר זכרונות ומחשבות לתווים. לפעמים עשור, לרוב לפחות כמה חודשים. זו הייתה תקופה אחרת, 50 גוונים של אפור היו רק במניפות צבעים יקרות מחו"ל והספר שעיצב את אישיותי הבדס"מית, היה Histoire D'O, בגרסת המקור, בשפה שהופכת כל צמד מילים המשוגרות להיפוקמפוס לדקומפרסיה קטנה אצל בעלות המרווח בין הרגליים. זו הייתה תקופה אחרת. 

אז, בראשית דרכי הבדס"מית, הרשתי לעצמי לדמיין את התאמתן ליחידת הדיור מטה, זו שהחלונות היחידים בה יוצאים לחניה, אף אחד לא ישמע אותה צורחת, במיוחד בזמן שאחמם את אותיות הפליז שהזמנתי באיביי, בזמן שאני מצמיד אותן למקום הרך הזה מאחור, בכדי לסמן היטב, רכוש, כמו באות צ', שמה תלך לאיבוד.

נחזור לכיסוי העיניים. כמה שנים אחרכך, החלטתי לגדל מצפון. זאת אומרת, לפסיכופטים, אין באמת כזה. אז החלטתי לעשות sudo ולהתקין אחד. את המפגשים ההם, שבאו שנים אחרכך, הייתי מתחיל בשיחת נזיפה, שנשמעה בערך כך:

"תגידי, כמה מטומטמת אפשר להיות?", תוך כדי שאני מעביר אצבעות יד אחת בשניה, דופק חיוך זדוני שגם כך עלמת החן המפוחדת אינה רואה, וממשיך...

"כמה מטומטמת אפשר להיות, שאת מגיעה למקום, שאינך מכירה, מתפשטת, שמה כיסוי עיניים, מחכה לגבר שמעולם לא ראית, לא שמעת, לא יודעת עליו כלום... רק כי הוא אמר לך לעשות זאת...".

אבל אז, בני הדודים בנגב עדיין עסקו בגניבת מכשירי טלויזיה עבי כרס, על ירוק איכותי לא שמענו והסמים היחידים שאפשר היה להשיג היו חשיש מעורבב בגללי עזים ואבקות מוזרות ו/או עלי תה שטענו שתהיה אחלה גבר.

רכנתי לעברה, ולחשתי באוזניה, בפעם הראשונה, מאז שנכנסתי לחדר, "את יכולה להסביר לי בבקשה למה את מטפטפת?".

⁰

פעם הייתי בדס"מי...

מנטלי...

סדיסט.

למשל... לפני עשור וקצת כשהיד שלי החזיקה את הצוואר שלה תוך כדי שאני דוחף את הראש שלה לתוך המים... ידעתי שאחרי חמש שש פעמים כאלה לכל היותר, גם זו שלא יודעת לבקש, תתחנן לחיה, רק כדי להצליח להסניף מעט אוויר, לח, מהול במים חמימים מהג'קוזי, קורטוב תאים אנושיים וריר, מלא ריר ודמעות, נזלת, איפור מרוח של יצאנית מסוממת מלוינסקי בואכה תחנה מרכזית חדשה, בארבע בבוקר.

וזה עבד. יש משהו קמאי ברגעים האלה, בהם פבלוב פוגש את אריקסון, במקום החייתי הזה בין המודע ללא מודע, שם בדיוק, כמו פיצאיולו בנאפולי, אתה חותך במחי יד את הבצק ומראה לעולם את קשרי הגלוטן, מחילה, הסינאפסות במוח.

וכשזה נגמר, היא מצטנפת בתוכך, רטובה עד עצם, כמו כלב עזוב שאימצת מהרחוב בגשם זלעפות, לטענתה, הכי מכוער שלה אוור, אבל אתה, וול, ברגעים האלה אתה היית מוכן למות עם חיוך.

היום. 

אתה מוציא שתי אצבעות שניה לפני אורגזמה, כי בא לך לעשות קצת אדג'ינג, והיא מסתכלת עליך במבט של "מה אתה חושב שאתה עושה אדוני?" ואתה מבין שאם תעשה זאת שוב, היא תכתוב עליך תלונה למועצה לשלום הנשלטת, תתלונן על זה שאתה משמיד דגדגנים מדופלם והכי קרוב שתגיע לבדס"מ יהיה בצפיה משותפת ב-50 גווני שחור לבן עם עבד וחמודי בקנטינה של הכלא.

ברור שהיא לא יודעת לבקש. רק דרישות יש לנשלטות של היום.

אתה בדיוק רוצה לשלוח לה משהו סוטה מהאינטרנט...

נניח רחמנא לצלן תמונה של קולר שהיא דיברה עליו, לפני כמה ימים...

ואז אתה מעתיק את התמונה...

רק לא קולר אלא פלאג אנאלי.

ושולח.

ואז מבין ששלחת לקבוצת הדבאופס/noc של הלקוח.

והמנכ"ל עושה לך לייק?

אז כזה.