שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עכשיו גם אני הלכתי

I won't be back
לפני שנתיים. 29 בינואר 2022 בשעה 11:05

"אה... ואני לא בולעת.

זהו. נראה לי שאין לי יותר גבולות".

שעות בין הערביים, חודשיים אחרכך... נוסעים להורים שלה בצפון השרון. זו הפעם הראשונה בעצם, שדאדי יפגוש את אבא, למרות שתכלס, עד כמה שזה נשמע ביזאר ומוזר, נראה שבכל זאת, בתור מי שלא צריכה ויזה לארצות הברית, היא קוראת לשנינו דאדי.

משהו בסיטואציה הזאת, עוד לפני שראיתי את הנוף הפסטורלי, עם רמיזה בוטה לים התיכון וקרבה מעוררת קנאה לחוף, עשה לי חשק ללמד אותה לקח. במשך חודשיים, היצור הסקסי הזה, עם השיער הבלונדיני הגולש, החזה הקטן החצוף והמרווח ברגליים, שפשוט התאים ליד שלי כמו כפפה... הייתה קמה אחרי סקס ויורקת את המזונות בלי לברך, ישירות לכיור. פעם אחר פעם.

עצרתי את הרכב. וידאתי שאין מישהו שיפריע לנו ו... משכתי אותה בחוזקה לכיוון הבליטה שהחלה להתגבש בג'ינס. "אנחנו נאחר!!!", היא ניסתה למחות, אך ללא הצלחה. סטרתי לה... מספיק כדי שתבין שהחיה רעבה... והצורה שבה אני אוהב את הביצים שלי, למעשה מהיום שאני זוכר את עצמי - ריקות.

לא לקח לי הרבה זמן, שחררתי. פרץ יציב של זרע איכותי, טרי, בטמפרטורת הגוף, סמיך ונטול חתיכות אננס. התזונה שלי דאז הייתה מורכבת בעיקר מחיות מיושנות, דגים טריים ויצורים מוזרים שחיים בים אבל נראים הרבה יותר טוב בצלחת, כשהם לא מנסים למצוץ לעצמם (תשובה לשאלה, איך תדע שהרסת שרימפס?)

אבל הפעם, חיכתה לה הפתעה.

"את לא יורקת". חייכתי בזמן שהיא הבינה שהיא לא באמת יכולה להתנגד, כי בכדי שתשמע מילת בטחון, צריך להגיד אותה בקול. הוספתי מיד, "בעוד עשרים דק, גיב אור טייק, אנו מגיעים להורים שלך, תוכלי לירוק בכניסה, עד אז, תהני מהטעם, גלגלי את הנוזל בתוך הפה, מעניין אותי בעיקר האפטרטייסט".

גיחכתי. הנעתי את הרכב ובעיקר, נהנתי מכך שבעשרים הדקות הבאות, מצאתי דרך שבה, מחד, לא עברתי את הגבול שלה 😄 ומאידך, טוב, אני מניח שהבנתם, הייתה לי הרגשה, שתהיה לה הגדרה חדשה ל'טעם החיים".

"נעים מאוד, אני... ", הצגתי את עצמי, כשאביה פתח את הדלת, ולחצתי בחוזקה את ידו של גבר בעשור השישי לחייו, פחות או יותר במבנה הגוף שלי, מגרד את שני המטרים. ניסיתי להבין אם הוא גבוה ממני, אבל אז, שמעתי מהצד, "דאדי... אייב מיסד יו".

בערב... אגב, היא כבר ביקשה אישור לבלוע.
מסתבר שעשרים דק של זרע בפה... יש להם קסם משלהם.

הדבר היחיד שניסיתי להבין בזמן שאכלנו ארוחת ערב... עד כמה פסטורלי זה מרגיש לי ואם אני מדמיין שחלק ממני, נמצא על הלחי שלו... מאותה נשיקה שדפקה לו, בכניסה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י