פברואר 2018...
יש משהו פואטי באוויר הרים צלול כיין, כשהוא חודר לעצמות למרגלות ירושלים. עם זאת, לא קר לי, כי החום שנוצר במערכת הסגורה הזאת, פועל בניגוד לכל חוקי התרמודינמיקה. יש משהו טבעי וחם בלשכב על הגב, ראשך על חקי, כאילו ונברא לשקע הכתף שלי.
ברגעים האלה שבהם הכל נודם, והדבר היחיד שמפלח את השקט הוא הנשימות השקטות שלך, אני נשבע שאני יכול לקלוט עוד דופק, בנוסף לשלי. איננו צריכים לדבר, השקט לעתים אמיתי יותר מהמילים. זה אחד מאותם הרגעים. היד שלי עוטפת אותך במגע חרישי, הגוף הקטן שלך צמוד לשלי, רגל לירך, יד על בית החזה, הפנים שלך שקועות לתוכי והעיניים שלך עצומות.
אף פעם לא ראיתי בלהוריד מישהי לברכיים כמשהו אינטימי. אין דבר יותר זול מעוד זיון, שבסופו אינך זוכר איך קוראים לה או מה צבע העיניים שלה. את נקודת החן הקטנה מעל החזה או את מבנה השפתיים שלה, אלה הורודות...
ברגעים האלה מתחת לפוך, כשאת עטופה בי, והלבבות שלנו יוצרים מנגינה משלהם, אלו הרגעים שבהם את הכי טבעית, בלי מסכות, בלי הגנות וחומות, זה הרגעים שבהם שנינו מבינים שאת פה כדי להישאר, לצמוח, להנות ממני ולתת לי להנות ממך... ילדונת...
מפה מתחילה האינטימיות האמיתית...
רק אחרכך אקח את האישה שבך.