אני מסתכל על הפרש, על לוח השחמט ועל הפרצוף של הילד. הוא עדיין לא בגיל בו מבין שהצעד הבא שלו, רשום לו באותיות קידוש לבנה על המצח, הוא מתלהב, מתרגש וכמעט מרים את כלי המשחק בכדי להכריז ״שח״. אני כמובן, ״לא רואה זאת״, ובעוד כמה צעדים אתעלם גם מהרגלי שקרוב מאוד ל״הכתרה״.
עברו שנים רבות מאז פיניתי זמן לשחק שחמט, ובתקופה האחרונה, אני מפנה יותר זמן ומלמד את הדור הבא, את המשחק המדהים הזה.
התחלתי בגיל 4, ושיחקתי כמעט עד הבר מצווה, לפעמים מדי יום. זה היה הרבה יותר קשה דאז, בימים ללא אינטרנט, כשהיית צריך לדדות לשכן, חבר מהלימודים או מישהו בכמה שנים טובות מעליך, כדי לשחק איתו. האופציה השניה הייתה לפזר את הכלים בלוח, לפי שרטוט מספר ולפתור מהלכים.
שחמט לימד אותי סבלנות, שחמט לימד אותי לקום שוב ושוב ושוב ולנסות עד שאתה מצליח ובעיקר, לימד אותי לחשוב.
רוב האנשים רואים שני תרחישים, ניצחון והפסד. או שזה יצליח או לא. חלקם מצליחים לראות תרחישי משנה, כל אחד לפי נטיית ליבו. מי שפסימי, רואה בעיקר את התרחישים השליליים ומי שאופטימי, כבר מדמיין מה הוא עושה עם הפרס הראשון בלוטו, דקה אחרי שמילא את הטופס.
יש אנשים שמסוגלים לראות שני צעדים קדימה. במבט ראשון לא מדובר על משהו מסובך... אם יש לך x אופציות (נניח x הוא 2), ואחר כך יש y אופציות (נניח y הוא 3), המכפלה היא כמות התרחישים, כאשר יש חשיבות לסדר (ולתוצאה). 6 תרחישים זה לא נורא, אלו 6 עולמות שונים שאתה צריך לדמיין את הדרך אליהם.
אבל המשחק האמיתי מתחיל כשאתה מצליח לדמיין עוד צעד קדימה, אחד יותר ממנה ושם המכפלה כבר הופכת למספר דו ספרתי. מאותו רגע, אם אתה מצליח לשמור את העוגן למציאות ויש לך זכרון טוב מהממוצע, נוצר ההבדל, הדלתא, בין שחקן מעולה לשחקן בינוני, לאחד שמרסק את הכלים ומעדיף לשחק במשחק אחר, כשמשהו לא מצליח לו.
תוך שלושה צעדים, הוא כבר הכתיר מלכה נוספת, וכמה צעדים אחר כך, הוא כבר חייך, מאוזן לאוזן, כשניצח את אבא, בפעם השניה היום.
המחשבות שלי נדדו, לרגע בו הבנתי, ששליטה מנטלית היא לא הכלי המעניין ביותר בבדס״מ. כולם מדברים על שליטה מנטלית בתור יכולת מדהימה ששייכת למאסטרים משכמם ומעלה, בעלי נסיון רב וכו׳. האמת? במקרים רבים, מי שבאמת נזקק לה הוא זכרים אשר אינם מסוגלים להסתכל בעיניים לאישה חזקה, לא יודעים לקבל ״לא״, מתעקשים על ״אדוני״ בשיחות הראשונות ומתגאים בפני כל המי ומי, כמה ״ממושמעת״ ה״כלבונת״ שלהם. שליטה מנטלית כזאת משולה בעיני לירי בפגז לתוך בניין מאוכלס, בכדי לנטרל אדם, שרק יצא להתאוורר על הגג.
שליטה מנטלית היא תהליך מאוד פשוט, בעקרו. היא מלווה כמעט תמיד בעונשים על התנהגות שלילית, פרסים על התנהגותחיובית, מלא יחס סביב השעון בהתחלה, הימנעות מיחס אחר כך ו״התמכרות״ של הנשלטת לשולט, תוך זמן קצר.
כן, כריזמה בוודאי עוזרת, כך גם הבנה בסיסית בפסיכולוגיה, NLP ואסכולות נוספות... אבל האמינו לי, אני מכיר מספיק״שולטים״ שאם תסתכלו על חייהם, הדבר היחיד שהם ״שולטים״ בו באמת, לרוב ״בין עבודות״ עם הרבה זמן פנוי, זו נשלטת ש״מכורה להם לתחת״...
מקיאוולי, אמר פעם, שיש שתי דרכים לשלוט באנשים, דרך אהבה ודרך פחד, ודרך פחד עדיף, אם אינך מצליח לשלב. כבודו במקומו מונח, אבל מה שרואים מפה, לא רואים משם ומאות שנים לאחר שמסר את נשמתו לבורא, על שמו נקרא מושג ה״מקיאווליזם״, שמשלב בין מניפולטיביות וערמומיות.
שליטה מנטלית, כשמבוצעת נכון (וזה הרבה יותר נדיר ממה שאתם חושבים) דומה להשתלה של חלק ממך במוח שלה. אתה נכנס לה למחשבה, בכל החלטה שהיא לוקחת, ובכל פעם שהיא צריכה או חושבת על משהו, אתה שם.
אני מסתכל על לוח השחמט, ומבין שהדרך השניה, מאתגרת יותר, מעניינת יותר ומהנה יותר. נכון, צריך להקשיב המון, ללמוד עוד יותר, לנבור בעבר שלה, לראות ביחד את החלומות שלה, אבל אז, בשלב מסוים, אתה יוצר במוח שלך העתק כמעט מושלם של המוח שלה. כשאתה מבין מאיפה היא מונעת, איך היא חושבת, מה היא מרגישה ומה רודף אותה... מתחיל משחק השחמט האמיתי.
כעת, מה שנשאר הוא לראות צעד או שניים, קדימה, והדלתא הזאת, בינה לבינך, היא שהופכת אותך מעוד ״מאסטר״ ל״גרנד מאסטר״.
