במסע אל המעבר

יש לי תקופות של צמיחה והתפתחות.
יש לי תקופות של שינויים קטנים.
ויש של שינוי גדול.
יש תקופות של סטטוס קוו. בטוב, אני מתכוונת.
ויש תקופות של משהו-צריך-לקרות. לא ברור באיזה כיוון.
זה כרוך בחששות, במחשבות, בחוסר בהירות.
אבל זה מרגש ומסעיר.
צד אחד של המוח שומר על קשב לאותו רחש שיצביע על הכיוון הנכון.
וצד אחר עסוק בלשקול, להתייעץ, לבחון חלופות.
האופק עוד לא התבהר,
אבל נראה לי,
שמשהו,
עומד
לקרות.