אזהרה:
כל הנאמר מתחת לשורות אלה הינו פרי מחשבתה הקודח של נערה מוטרדת באופן תמידי.
אין להשתמש באמור באופן שלילי או להלחין אותו.
אם הפוסט הזה באמת עניין אתכם, שלחו לי הודעה. אני רוצה להכיר אתכם.
אמת.
המילה היוונית המציינת אותה היא "אלתיאה" – אי מוסתרות בתרגום חופשי.
התרבות המערבית לקחה את התפיסה הראשונית הזו של אמת, ופיתחה אותה לכיוונים רבים ולעיתים מפתיעים.
פרויד יגדיר את מטרת הטיפול הפסיכואנליטי בשלבים המוקדים של גיבוש התיאוריה שלו כ"הפיכת הלא מודע למודע". במילים אחרות, הפיכת הדברים הנסתרים לנו, לנראים בדרך זו או אחרת.
באופן אינטואיטיבי אנו מבינים את הבעייתיות באמירה הזו, הרי ברור לנו שישנם דברים שעדיף וטוב שיישארו חבויים. אחרי הכל, ההדחקה הינה מנגנון הגנה טבעי אשר פועל את פעולתו בכדי לשמור אותנו בחיים, ובמצב שפיות סביר (כאן יש נעלם אותו כל אדם ימלא כרצונו).
מעניין לחשוב על הקשר שבין חשיפת האמת הפנימית שלנו לבין נקודות פריצה תרפויטיות, אבל אולי זו רק אני...
הגישה המקובלת ביותר להגדרת האמת היא "התאמה".
כדוגמא אפשר לקחת סיגריה. אני מביטה בסיגריה, בראשי ישנה תמונה של הסיגריה הזו, האורך שלה הוא כמו אורך אצבע, צבעה לבן, היא מחוספסת, בעלת ריח חזק של טבק. הייצוג המוחי של הסיגריה תואם את הסיגריה שנמצאת ב"עולם החיצון" (הגרשיים נמצאים כיוון שלדעתי, לא מחויב המציאות עולם חיצון שכזה).אם כן, ישנה התאמה, ואמת שאני רואה סיגריה "אמיתית".
אם למשל, אראה פיל סגול בראשי, אך האנשים סביבי יעידו כי אין פיל שכזה בנמצא, או אז ההתאמה מתבטלת ואדע שהפילפילון שקרי, אין לו ייצוג.
אפלטון יחלק את המציאות לקטגוריות של אמת. ישנה אידאה (רעיון, אידאל) של אמת, אליה שואפים כל הדברים. ככל שהדבר קרוב (לא קרבה גיאוגרפית מן הסתם) אל האמת, הוא מקבל דירוג גבוה יותר בסכימה של קו מחולק (עליו לא אפרט, הוא לא עקרוני לדיון).
דוגמא: השתקפות של כפית במים תגרום לכפית להיראות שבורה, לכן, להביט בכפית ישירות יאפשר לנו לחוות את האמת באופן מלא יותר.
השתקפות של דבר במראה לא מכיל את כל תכונות הדבר (עומק, קשיות, ריח..) לכן, רמתו נמוכה יותר וכן הלאה.
התאמה היא חלק מהותי בתפיסת האמת האפלטונית, כיוון שהדבר לעד מושווה לדבר אחר.
ההשתקפות מושוות לחפץ, החפץ מושווה לאידאה של החפץ והיא מושווית לאידיאת האמת.
כשאנו מביטים בניסויים מדעיים, תפיסת האמת נמצאת כמעט בכללותה בהנחות הנסתרות של הפעילות המדעית.
לכל ניסוי ישנם משתנים קבועים, בכדי שיהיה ניתן להשוות את הממצאים עם סיטואציה אחרת.
אם ארצה לבדוק את רגישות העכברים להלם חשמלי, אקח כמה עכברים, ואבדוק מספר רמות של הלם חשמלי. מתאימים בין תוצאות הניסויים, ומקבלים תוצאה מבוססת.
ריבוי ממצאים הפך להיות אחד מאבני היסוד של המדע המודרני. ניסוי אחד ויחיד ללא ניסויים מגבים קודמים אינו יכול להוכיח דבר.
אם ניקח את דעתו הרדיקלית של פופר, גם אלפי ניסויים לא יכולים לאמת שום השערה, אלא רק להפריך אותה.
מתוך החשיבה ההיסטורית הארוכה הזו, צמח הוגה אשר תפיסתו את האמת זיעזעה את העולם החושב.
היידיגר יעלה שאלה חשובה מאין כמותה – כיצד הפסוק בראשי מחוייב לדבר מה הנמצא מחוצה לו?
נוכל לחשוב על דוגמא פשוטה: אם ארצה לדעת מהי "אהבה" (מהי= מהות האהבה) אצא לעולם ואחפש לי אותה. אולם, אם אין לי הגדרה קודמת של מהי אהבה כיצד אדע כשמצאתי אותה?
אם האמת היא אכן ייצוג נכון של דבר מה, היא מתבססת בהכרח על הנחה שרירותית קודמת.
אני יודעת מהי סיגריה בראשי עוד לפני שיצאתי לחפשה, אחרת איך אדע כשאיתקל בה שהיא אכן סיגריה?
מקור הדברים נותר עמום.
היידיגר יטען שהאמת אינה תכונה או ייצוג כי אם "התרחשות של אי מוסתרות".
דבר מה קורה, אשר מוציא לאור את האמת ככזו. רק כך, כשאי המוסתרות של האמת מופיעה בפנינו אנחנו יכולים לבצע את השלב הבא והוא לכוון את הכרתנו לקראת דבר מה הנמצא חיצונית לה.
אי המוסתרות הינה תנאי מקדים ומחייב, המקור הראשוני עליו מתבססת ההתאמה המדוברת.
האדם חושב בצורה תבניתית, הוא זקוק להגדרות.
כאשר קורה התרחשות מסוימת אנו לא מבינים אותה כחסרת קונטקסט, אנו מצמידים אליה פסוקים שכליים ומשמעויות.
יותר מכל היה רוצה האדם להצביע על ערך מילוני ולומר "זו אמת!".
הביטוי "אי מוסתרות" נותר ערטילאי כיוון שאין הוא מתכופף לרצונם של בני אדם, הוא לא יכול להיות מכומת בצורה זו.
הגדרות האמת לעד יחמקו מאיתנו ולא יתנו לנו לצמצם את האמת לדבר מה שניתן להצביע עליו ולומר שהערך המילוני "אמת" מתאים לדבר מה. כיוון שאם נעשה זאת, נחטא בכשל הלוגי שהצגתי קודם.
אם אמרנו שאמת היא X, צימצמנו אותה להגדרה, מהיכן נדע כשניתקל באמת בעולם שהיא אכן אמת? איך נוכל לאמת את ההגדרה הזו כשההחלטה עליה נעשתה באופן שרירותי?
לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 18:07
