שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר לטוב ולרוע

לפני 16 שנים. 8 באוקטובר 2007 בשעה 13:17

כשאני לבד, אני חושבת על הפעמים האלה שחיכיתי שאמא תחזור מהעבודה.
שמתי את הטלוויזיה בפול ווליום, כדי להרגיש שיש עוד אנשים איתי בבית.

לא רציתי לחשוב על זה יותר מידי, כי בסך הכל, הפחיד אותי להיות לבד.
חשבתי שאולי חייזרים ידפקו בדלת ויחתכו לי את הראש בסכין עם מתכת חללית.
או שאיש רע יתגנב מאחד החלונות ויכאיב לי בזמן שהוא מרוקן את הבית מתכולתו החומרית.

רציתי להיות ילדה גדולה. אמיצה. להוכיח שאני בוגרת.
אז אף פעם לא התלוננתי על השעות האלה. של הלבד.

אחרי כמה זמן מתרגלים בכל מקרה. והחייזרים והאנשים הרעים כבר לא קופצים מול העיניים בכל פעם שצל מטיל צורה על הרצפה.
והרעשים שמגיעים מהתקרה כבר לא נדמים כגל עצום של ג'וקים רצחניים.

אחרי כמה זמן, יש דברים שאפשר לעשות כשאת לבד.
אפשר לחפש בארון של אמא אחרי שמלות מגונדרות.
להעמיד פנים שהמיטה הענקית שלהם היא שלך, שאת נסיכה, ממתינה לנסיך שיוכל לראות את התכונות הייחודיות שלך.
למצוא את מחבוא השוקולדים שמאחורי הטוסטר אובן. לחמם אותו וללקק ישר מהנייר.
לא לסגור את הדלת כשאת בשירותים. להביט אל העולם ולחייך חיוך קטן של הקלה.

אבל לפעמים, אחרי כל הדברים האלה כשאת בכלל לא מתגעגעת לאמא או משהו כזה..
את רוצה עוד אדם. אפילו שישתוק. ושלא יזוז. שרק ינשום ויזכיר לך שאת עדיין נושמת.

זאב פטיש{סאדיסט} - אקדח קפצונים עוזר גם, או פנס לירות בחשכה...
או תמונה גדולה של הצוקי על הקיר...

התעללתי כך בילדה, שלא רצתה לישון...
תמונה של הצוקי על הדלת (הבובה מסרט משחק ילדים)
והיא לא הוציא את הראש..ץ..
לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - צ'אקי. קראו לו צ'אקי.
לא הבנתי בהתחלה על איזה צוקי אתה מדבר :)

ולך, דולורס הייז,
אכן, יש הרבה כיף בבדידות, כשמתרגלים אליה,
הרבה חופש וחופשיות, בלי העמדות פנים, הסתרות, בושה,
ואפשר למצוא דברים מעניינים... :)
אבל לפעמים חסר המגע האנושי ההוא. השקט....שקט מדי.
בת כמה היית אז, כשנשארת לבד?
לפני 16 שנים
student26 - אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה :)
לפני 16 שנים
student26 - ואני שואל
מתי כבר הספר?
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י