מעבר לטוב ולרוע

הוא קרא לי סאבית.
השתדלתי לא לצחוק.
הייתי מופתעת לנוכח הכרתו את הלינגו המקצועי ועזותו לקרוא לי כך.
לפני שנה שכבנו אחד ליד השנייה במיטה, והוא ביקש שאבצע בו מין אוראלי. אם הניסוח שלי מעלה בכם חיוך אין ספק שהדרך בה ידידינו בחר להתבטא תגרום לכם להתגלגל על רצפה בבטן קפוצה. "תשימי אותי בפה שלך, יפה שלי".
ובכן, תגובתי המידית הנורמטיבית היתה לקום מהמיטה בעודי מחייכת חיוך זדוני, לזרוק משפט ציני מכוון היטב לאגו הגברי ולרמוס כל טיפת טסטוסטרון שעוד נותרה באומלל שבחר לומר את הדבר הלא נכון לבחורה הלא נכונה.
אבל, אני סתגלנית מטבעי וסלחנית באופיי (אני משקרת לכם במצח נחושה כרגע) החלטתי ליצור לימונדה מהרכיכה שנפלה בחלקי.
"תבקש ממני למצוץ לך",הוראתי לו.
מבט של תדהמה פשה על פני הבחור (והוא יפה, כל כך יפה) כנראה שמעולם לא נתקל בביטוי המדויק כל כך לאקט המיני שביקש שאעשה בו. אך אני תומכת נלהבת ב"שחט את הפרה בעצמך אם אתה רוצה המבורגר" או "תבקש אם אתה רוצה שימצצו לך, וכמו גבר".
הוא נענה לבקשתי, ובמבט מושפל וקול רועד פלט העלם "תמצצי לי בבקשה".
-"אל תאמר בבקשה".
-"אוקי... תמצצי לי".
זו היתה הפעם הראשונה בה הצלחתי להוציא מהבחור מעט אסרטיביות מכוונת.
ומשם, החינוך לביטוי טבעו האמיתי היה ארוך אבל מענג. לאט לאט הכרתי לו את נפלאות הקשירה, את הרגישות שבספנקינג מחושב ואת האינטימיות שיכולה לצאת מתוך פקודה שנאמרת בעיניים חודרות.
כחומר ביד היוצר התעצב לו הבחור בדמות האדון שתמיד רציתי.
והוא קורא לי סאבית.
לא הייתם צוחקים?