לאחרונה התחלתי שוב לטפל בעצמי.
ממש טיפול ממוקד בי.
רוב הימים קשים לי, לא יציבים, מלאים בזכרונות מטראומות אבל תמיד יש כמה דברים חיוביים שאני יכולה להאחז בהם גם בתוך סערה עצומה.
לוקי למשל, הוא כל כך אוהב, מכיל, תומך, מרים, מעצים... וזה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש.
ואז יש את החברים שלי שמקיפים אותי שגם הם מלאים באהבה וכבוד כלפי.
וכיום אני כן אוהבת את העבודה שלי והבוסית שלי מטורפת עלי.
.
עד לפני שבוע וחצי אני הגדרתי את כל הדברים האלה כ"וואו, אני ברת מזל" או "כמה שאני מבורכת" אבל התחיל אצלי איזשהו שינוי תפיסתי - כן, יש לי מזל אבל אני ידעתי מה לעשות עם המזל הזה.
את כל הקשרים הטובים שיש לי, את מערכת היחסים שלי עם לוקי, את ההתקדמות בעבודה - זה דברים שאני בניתי עם הידיים שלי בעבודה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה.
ובדבר הזה אני מאוד מתגאה.
וזה מדהים כי כל התחושה הזו יוצרת איזה צמח ממש קטן ועדין שאני רוצה לטפח אותו עוד ועוד ועוד עד שיגיע לעץ עצום של אהבה עצמית וגאווה במי שאני.
זה מזכיר לי את התחושות שהיו לי בגיל 22, לפני הקשר ההרסני שהייתי בו אבל אני יודעת שהפעם אני אצליח להרים את הדבר הזה וליצור מעצמי משהו חדש שאני אוהב ואגן עליו.
