כל שנה, בערב ראש השנה, אני נכנסת לדיכאון ומצב רוח של הרס עצמי מטורף.
השנה תכננתי לעשות ביחד עם לוקי אצל הערפד ועם איזה שלושה אנשים (כל אחד/ת שומר/ת מפני קורונה) ארוחת חג.
ואז אתמול החלטתי שאני לא באה, שמתי מוסיקה, צרחתי את הנשמה, בכיתי, שלחתי את לוקי אל הערפד ונכנסתי להרס עצמי.
פה אני אציין שהערפד לא בא לדירה שלנו עקב אלרגיה לחתולים.
בשלב כלשהו אני שומעת את הדלת נפתחת ונסגרת והנחתי שלוקי חזר.
הערפד נכנס לחדר השינה שלנו, עשה לי התקף לב ואז אמרתי לו שהוא מטורף שהוא נכנס לדירה שיש בה חתולים.
הוא כמובן לא הסכים לצאת עד שנתתי את המילה שלי שאני אתארגן ואבוא.
אני חושבת שהוא בין היצורים היחידים שנלחמו עלי ככה, אני הייתי בטוחה שיוותרו ושלא יתעקשו שאני אבוא אבל בעקבות המעשה שלו קיבלתי לפנים את העובדה של: "את מוקפת כאן באנשים שאוהבים אותך גם במצבים הגרועים שלך והם לא הולכים לוותר עלייך"
אז עשינו ראש השנה ביחד, אני לא הצלחתי לאכול אבל נהנתי כל כך מחברה טובה, מצחוקים ואפיו מכמה שיחות רציניות.
ואז כשחזרנו הביתה החשק המיני שלי היה בהיי מטורף ולוקי ואני עשינו סשן וסקס וזה היה מושלם <3