פרידות הן תמיד דבר קשה וקשוח.
יש לי המון מזל שלוקי הצליח להכיל את כל מה שקרה בין א' ואשתו לביני.
מערכת היחסים עם א' הסתיימה (גם הזוגית וגם החברית, אפילו ידידים לא הצלחנו להשאר).
במשך ארבעה ימים היה כל כך הרבה בלגן ואסקלציה מהירה של דברים.
אני בטמטומי שלחתי לה הודעה כי הייתי חרדה לגבי משהו
ומשם התחילה התדרדרות שהיה אפשר לעצור בכל כך הרבה שלבים, אבל גם מה שהם עשו היה כל כך פוגעני.
לשלושתנו היתה אחריות שם ואני מרגישה ששניהם לא רואים את האחריות שלהם בתוך הסיפור הזה.
אני לא מצליחה להבין איך ביום אחד זה השתנה מ"את כזאת מדהימה ואת עוזרת לנו" ל"את הורסת"
היום היה אמור להיות לנו דייט, חיכיתי לו כל כך כי גם הגיעה השמלה החדשה שרציתי ללבוש (ובמקרה הוא הכי אהב אותה מהאתר שאני קונה ממנו)
ככל שמגיעים לשעה תשע בערב, ככה אני עם הרבה יותר כאב.
שלשום כמעט עשיתי שטות רצינית שאין איך לחזור ממנה.
עצרתי בסוף אבל כל כך הכאבתי ללוקי שזה פלא שהוא לא זרק אותי לעזאזל.
ועכשיו כואב לי, הנשמה שלי שורפת
אפילו הנשמה של המכשפה עולה באש ששורפת, כמו האהבה שיש לא' ולי.
אני יודעת שאני תמיד אוהב אותו, כל חלק בי שהוא הכיר יאהב אותו לנצח, ככה זה עובד אצלי.
כל מי שאהבתי אני תמיד אמשיך לאהוב.
אני בטוחה שאצלו זה לא יהיה ככה, לכן, כשנפגש שוב פעם מתישהו (יותר מידי קהילות משותפות) יכאב לי כי אני כבר לא אראה את המבט המאוהב שלו בי.
אני אראה משהו שיראה שכל רגש אלי מת.
ואני מתגעגעת אליו כל כך, כל מה שהייתי רוצה זה להתקשר אליו ולדבר איתו, עם אשתו ועם הילדים שגם אליהם נקשרתי כל כך.
להתחנן שנעצור את הסחרחרה הזאת ונחזור לקשר החזק שהיה לכולנו.
ואני יודעת שאין לזה תקווה, שאין לזה באמת סיכוי
אבל הרגש שלי כן מקווה, כן בודק אם אולי קיבלתי הודעה ממנו של: "בואי נפגש, בואי נחזור, כולנו רוצים לפתור את זה וכולנו אוהבים אותך ואני עדיין מאוהב בך"
אספתי את כל הדברים שקשורים אליו והם יחזור אליו דרך חברה, את הקולר פחות או יותר השמדתי ברגע של זעם.
זה היה קולר ונילי מאוד מיוחד עבורי וכבר תכננתי ללכת איתו ברוב הימים.
לו רק הדברים היו אחרת.
אני אוהבת אותך א'
ואני אוהבת אתכם, גם את הילדים.
וסליחה על הטעויות שאני עשיתי שם, סליחה שפגעתי בכם וסליחה שפגעתי בך אהובי (זאת הפעם האחרונה שארשה לעצמי לקרוא לך ככה)
אני כבר לא שלך ואתה כבר לא שלי.
הלוואי ותוכלו גם לראות את הנזק שאתם עשיתם לי.
