אני רוצה לכתוב אבל המילים לא יוצאות לי
אני רוצה לכתוב אבל הכל חסום
אני רוצה לכתוב אבל זה יותר מידי כואב
אני רוצה לכתוב אבל אני שותקת וזה הכי מפחיד
אני רוצה לכתוב אבל אני לא רוצה לכתוב
הימים האחרונים היו גם מאוד טובים עם לוקי וגם מאוד קשים.
היינו במסיבה עם חברים טובים (שחלקם כבר משפחה עבורי) ובאמת שהיה טוב, היה ממש טוב.
אבל גם א' במקרה היה (בא לאסוף דברים ששייכים לו אבל לא ידע שאני אהיה שם, הוא אפילו לא תכנן להשאר למסיבה) ואז יצא לנו לעשות שיחת פרידה כמו שצריך.
ומצד אחד, אני מרגישה שאמרנו את הדברים ושסגרנו את זה כל כך יפה
אבל מצד שני? אני מרגישה את החור הזה בלב.
אני יודעת שאנחנו עדיין אוהבים אחד את השניה ושזה לעולם לא יעלם
אני יודעת שגם במצב הנוכחי של כל אחד מאיתנו, אנחנו לא בריאים אחד לשניה
אבל אחד הדברים הכואבים זה שאפילו לא הצלחנו להשאר ידידים
השיחה היתה שעה וחצי ושנינו רצינו להמשיך אותה עוד ועוד ועוד, כל פעם מישהו אחר ניסה לעצור את השיחה אבל השני המשיך.
עד שבסוף עצרנו וביקשתי חיבוק, היה לו קשה, הוא אמר לא בהתחלה אבל אז אחרי שממש ביקשתי הוא בא אלי וחיבק אותי והראש שלי שוב היה על החזה שלו, שומע את דפיקות הלב שלו.
וכואב לי.
כואב לי כי אני יודעת שאנחנו לעולם לא נהיה כבר חלק מהעולם אחד של השניה, לא באמת.
