אני אצל גורה עדיין, ישנה אצלה גם הלילה.
המחשבות שלי רצות כרגע אחרי מה שהיה היום.
אני עייפה כל כך מושלם מחיר על דברים שא/נשים אחרים/ות עושים/ות
עייפה מלהיות שטיח
עייפה מלהיות שעירה לעזאזל
עייפה מלהיות מואשמת בכל דבר אפשרי
עייפה מלקבל את האשמה הזאת עלי רק שלעולם/ן מסביב יהיה יותר טוב.
א' היום לא ממש יוצא לי מהראש, אני מניחה שלגלות על החסימה הפתאומית בפייסבוק אתמול (או שזה היה הבוקר? אני כבר לא זוכרת) דקרה אותי קצת בלב.
דיברתי הרבה עם גורה היום על הרגשות שלי ועל מה שעובר עלי וזה אמנם עשה קצת סדר לגבי א' אבל זה לא הוריד את עצמת הרגישות שם.
וזאת טעות שלקחתי על עצמי כל כך הרבה אשמה, לקחתי עלי כמעט את הכל (לא קשור לשיחה עם גורה אלא מסקנה שהגעתי אליה) ואני כמעט תמיד עושה את זה 98% מהמקרים
אני לא יודעת, אני מרגישה שגם שם חטפתי האשמות על כל כך הרבה דברים שכללו אותו ואת המשפחה שלו.
זה לא שאני מלאכית, כן?
טעיתי לחלוטין ועשיתי פאשלות, אבל אני מרגישה שהכל נזרק עלי והדיסונס בין "את מדהימה עוזרת לנו" ל"את הורסת לנו" ביומיים העיף אותי לכזה סחרור.
אני לא חושבת שהוא קלט את זה, שהוא ראה מה המשפט הזה עשה לי (אני בכוונה לא מצטטת כאן את הכל)
הכתיבה כאן עוזרת לי לעבד את כל מה שקורה לי, גם את החלקים עם א'
אבל הלילות, הלילות עדיין קשים לי ואני עדיין מתגעגעת אליו ואל מה שהיה לנו
