היום נסענו לוקי, קושקא, הארמלס ואני לאחת הנשים הכי יקרות שקיימות בחיי, שקוץ.
עברו 10 שנים מאז שראיתי אותה, עשר שנים שהיא עברה לי במחשבות ושהגעגוע הורגש.
ברגע שנפגשנו רצנו אחת לשנייה בחיבוק כל כך ארוך וזה הרגיש כאילו התראינו רק אתמול.
היא יודעת להוציא ממני את הצד הביצ'י שלי - קללות, ציניות, הומור שחור וכמובן שהיא יודעת הרבה פעמים לקרוא את המחשבות שלי לפני שאני אומרת אותן בכלל
עשה לי טוב בלב לראות אותה, לצחוק איתה, להיות חמומת מוח לידה.
היא מצד אחד מקבלת אותי כמו שאני ומצד שני נותנת לי את האמת בפנים ביחד עם אהבה (מזכירה את גורה בקטע הזה רק עם הומור הרבה יותר ציני ושחור)
באיזשהו שלב, יצאנו רק היא ואני לדבר והצלחתי להוציא דברים.
שאלתי אותה אם אני מישהי נקמנית, היא אמרה לי שלא.
סיפרתי על חלק מהדברים עם א', על הרגשות שלי, על זה שאני עדיין מאוהבת.
על זה שאם הוא היה שולח עכשיו הודעה של "בואי נפגש" הייתי הולכת על זה.
שיתפתי אותה בכמה שיכולתי בזמן שהיינו שתינו לבד.
שיתפתי אותה על דברים עם לוקי, קמצוץ ממה שעובר עלי לאחרונה.
על היום שבו כמעט התאבדתי וזה מצחיק, חוץ מא', היא היחידה שהבינה את הקטע של "אם אני עצרתי את עצמי אז זה בחיים לא יקרה שוב" כי אני בחרתי לחיות.
ואני צריכה לחיות עם הבחירה הזאת.
(כן, ברור לי מה עשיתי כאן)
אני מחכה לראות אותה שוב, לפני שעה וחצי נסענו ואני כבר מתגעגעת.
השחרור של להביע את עצמי בצורה הכי נקיה ולדעת שיקבלו אותי ככה... לא הרבה יכולים/ות לתת לי את זה.
היא מהמעטים/ות שכן.
עכשיו לוקי ואני בדרך לגורה, כנראה נראה את דוקטור סטריינג', כולנו צריכים מנוחה ואנרגיות.
ואנחנו נישן אצלה וכולנו ננוח מהכל.
*מתי אני אפסיק להתגעגע אליך? אני לא רוצה להפסיק להתגעגע אליך, א'