שוב פעם
כל האשמה עלי
רק אני מזעזעת
רק אני חולנית
רק אני
כל הזמן רק אני
ואני בוכה כמו מטומטמת.
בוכה כי אני אוהבת אותו, כי אני לא רוצה שיחשוב עלי ככה, כי אני בהלם שהוא בכלל חושב עלי ככה.
והוא מעיז לרשום לי שהוא מדבר עם אנשים אחרים על התגובות שלי ושהם מזועזעים מזה?
הוא בכלל מדבר על התגובות שלו???
על החולניות והזעזוע שיש שם???
על מה שהוא ואשתו עשו?
כי כשאני מדברת עם אנשים קרובים על הנושא אז הם יודעים על הדברים שלי בעיקר
על הטעויות שלי
אחד הדברים שכל הזמן מדגישים לי זה להפסיק לקחת את האשמה עלי כל הזמן.
אבל זה לא מספיק לי, אני מנתחת, אני חושבת
אני מנסה לראות את הטעויות שלי
את הזוועות שאני עשיתי (ואני לא מכחישה שעשיתי)
אבל הוא?
כמה זה קל לדבר על מי שפגע בך אבל לא על הטעויות שאתה עשית
זה כל כך קל
זה תמיד יותר קשה לדבר על הטעויות של עצמך, על הדברים שיכולת לעשות אחרת, על הדברים המזעזעים שעשית
זה תמיד יותר קשה
ואני תמיד בוחרת בדרך הזאת
תמיד.
אבל לא
הטעות היחידה שלו זה אימפולסיביות.
לא זה לא.
זה חלק מהטעויות
גם אני אימפולסיבית, גם אני יכולה להשתמש בתירוץ הזה לכל השיט שעשיתי, הרי התגובות עצמן היו מתוך אימפולסיביות
אבל אני מתייחסת גם לנזק של התגובות, למה הן עשו
ואתה א'? אתה מתייחס לכמות הנזק שאתה עשית?
אתה מתייחס לדברים המזעזעים שאתה כתבת לי? שאמרת לי?
כי מאוד קל לך להתעלם מזה, להתנער מהאחריות שלך שם.
לא
פשוט לא
אני לא הולכת לקחת את כל האשמה או את רוב האשמה עלי
גם אתה אשם כאן
גם אתה עשית דברים מזעזעים
גם אתה עשית דברים חולניים
קח פאקינג אחריות על השיט שאתה עשית ועל הנזק שגרמת לי
אין לי כח הפעם להעתיק את המילים ולצבוע את החלקים הרלוונטיים
כרגע אני זועמת.
ואני לא הולכת להתנצל על זה.
