*גם עליה אני רוצה לרשום, אבל זה יהיה בפוסט אחר, היא פאקינג הקדישה לי שיר בפרטי.
.
אתה.
כן, אתה.
אני לקחתי סיכון כאן, אתה יודע את זה.
בחרתי להתמסר אליך.
כן, גם ההיא של הצבע השחור בסוף היתה חלק מזה
הרי שנינו יודעים את זה כבר.
אתה ידעת את זה על ההתחלה
אני סירבתי להודות בזה.
אבל בחיים לא הייתי מצליחה להגיע להתמסרות אמיתית אם זה לא היה כל החלקים.
ואני מפחדת.
אני מפחדת כי אני מרגישה אליך - אני לא יכולה להתמסר בלי להרגיש
ואחרי א'...
היו גם לפניו, כן?
היו מעט מאוד שהתמסרתי אליהם בצורה כזאת אבל רובם שברו את האמון, נטשו בצורה שריסקה לי את הצורה.
אתה צודק, אני רוצה להתמסר, חיפשתי את זה.
אחרת לא הייתי עושה את זה.
אבל זה מפחיד אותי, ההתמסרות אליך מפחידה אותי (אני תוהה כבר כמה פעמים רשמתי משהו לגבי פחד בפוסט הזה)
בשיחה גם המכשפה יצאה, היא הכי לא מגיעה מהמקום הזה.
זה היה הכי קל שהיא תצא.
אבל אז איפסת אותי, החזרת את כל המכלול.
ואני כבר לא יכולתי להתנגד, לא יכולתי להרים את החומות, את ההגנה ששמרה עלי.
אתה לא צריך לצעוק, זה לא הסטייל שלך.
אתה רק אומר משהו בקול תקיף ואני עוצרת
ההשפעה של זה מפחידה אותי
כל כך מהר? ככה?
האם זה כי הכרנו כבר לפני יותר מעשור?
באמצע השיחה כבר עצרתי את עצמי מלהיות בראטית, רציתי לעצור.
זה לא קרה לי מאז הפחדן.
אמרת לי לשתוק ושתקתי - לא, זה לא משהו שקורה.
לא הצלחתי לומר לך את הדברים האלה בשיחה, אני עכשיו עדיין מעבדת אותם בעצמי.
ואני מפחדת כי זה עוצמתי וזה יפחיד אותך ואתה תברח.
מקשר השליטה הראשון שלי לא פעלתי בצורה שפעלתי בה היום.
הרבה מזה גם כי אני כן דוחפת את עצמי לעבור את החסימות האלה כי חסר לי המנטאלי
אבל הרבה מזה זה כי אתה הצלחת לגעת בנקודות הנכונות
ורק התמסרתי שם, מאמצע השיחה.
בלי בראטיות, בלי ספק.
התמסרות.
כן למדתי מטעויות
כן התעקשתי אחר כך על דברים שאני צריכה
אבל היתה התמסרות
התמסרות מלאה
התמסרות.
עכשיו השאלה היא - האם אתה תעזוב כבר עכשיו?