הייתי מותשת מעייפות אחרי הלילה האחרון (אני שוב ישנה ומתעוררת מלא)
אז נרדמתי לקצת
התעוררתי לשיחת טלפון ממנו
ואיכשהו, הוא קלט את זה כל כך במדוייק שזאת היתה שיחת טלפון עם המינונים המדוייקים שגם השאירו אותי מופתעת וחסרת מילים בכמה וכמה רגעים.
המינון הזה בין שליטה לבין צחוק ופילוסופיה... זה המינון המושלם.
המוח שלי צריך את זה.
אני לאט לאט לומדת את זה על עצמי
מוזר לי להרגיש ככה
באופן כללי, השבוע וחצי האחרון מאוד מוזרים לי
הם טובים, מאוד טובים אפילו, אבל הם מוזרים לי
במובן מסויים, אני מחכה למשהו שישתבש, אני מחכה לדבר הזה שאני אוכל לבוא ולומר: "הא, ידעתי שזה יותר מידי טוב בשביל להיות אמיתי"
אחרי כל מה שעברתי, למדתי קודם כל לצפות לדברים שיכולים להשתבש, ככה זה פחות כואב, ככה קל יותר להתמודד.
ומצד שני...
זה לא רק דברים שקשורים לרומנטיקה או לבדס"מ
זאת גם שקוץ (שזה השינוי הכי משמעותי) שחזרה לחיים שלי ושאני פתאום לא מבינה איך הסתדרתי עשור שלם בלעדיה.
מצד אחד כן, אני תמיד יכולה להסתדר לבד
אבל היא? היא מסוגלת לקרוא אותי ולהבין אותי יותר מכל אחד/ת אחר/ת
פתאום גם בני ציון נראה ריאלי אחרי שחיכיתי שנתיים ומשהו...
.