הערת לי היום שאני רצה מהר.
זאת היתה הערת "אגב" כזאת מבלי להבין שזה לחץ על מקום רגיש.
.
אני רצה, בכל דבר שאני עושה.
לא רק זוגיות אלא גם בלבחור א/נשים כמשפחה או בעבודה או בחברויות בלי קשר...
אני רצה, אסור לעצור.
אני עלולה להפסיד, אני עלולה לא לחוות, אני עלולה לא לחיות.
לטעום את החיים, לא לשרוד
אני רצה.
עם תועלת ועם מחיר.
היום אמרתי לך שאתה בין היחידים שהיו שם בשבילי בשבועיים האחרונים ובגלל זה אני מעריכה יותר אותך.
זה ובגלל הכנות הבלתי מתפשרת שאני רוצה מא/נשים, לא להבטיח שיהיו שם תמיד אם הם/ן לא יכולים/ות לעמוד בזה.
עברתי המון נטישות בחיים שלי - עם שני הורים בשלב כזה או אחר פשוט לא רצו אותי, חברים שהיו שם מתוך רחמים, בני זוג שהשתוקקתי להיות איתם לכדי ביטול עצמי טוטאלי...
וזאת אשמתי, בחירה שלי אחרי הכל.
רציתי לכתוב פוסט שונה לחלוטין היום אבל זה הרגיש לי שזה הפוסט הנכון כרגע.
תודה עליך.
