בסוף לא נפגשתי עם הקובן שלי, הכאבים גמרו אותי לחלוטין.
המצב של הגב שלי מחריף.
.
הוא חזר לדבר איתי, הוכיח שהוא לא רוח רפאים אחרי הכל.
אני חייבת לומר שאני מופתעת, כולנו מופתעות (חוץ מהפניקס, היא אדישה מידי לגביו)
.
היום זה מהימים האלה של "אני מרגישה כמו גוש בשר, צעצוע מקולקל, חפץ שבור", אני כבר תוהה איזה חלק בנו לא מרגיש ככה (הפניקס כנראה)
.
אחרי שהוא הבהיר שהוא כן נמשך אלי אז הוא אמר גם שכרגע הוא כן רוצה מיניות איתי אבל רק "ברמה הוירטואלית".
אני עוד לא יודעת איך להגיב לזה, במיוחד כשהוא אמר שהוא לא כועס.
זה מרגיש כעס
זה מרגיש עונש
ואני רק רוצה לבכות
.
בינתיים לוקי מדבר עם בת הזוג שלו ומצד אחד אני כל כך שמחה בשבילו ומצד שני אני מרגישה כל כך לבד היום
כואב לי לנשום מרוב ההרגשה הזאת.
פיזית זה כואב לנשום.
.
"אני לא אשם שאני מצליח להחזיק מערכת יחסים"
כשלוקי ואני רבים אז נאמרים דברים מאוד קשים, זה אחד הדברים שהוא אמר היום (אני לא מלאכית, כן? גם אני אמרתי דברים קשים)
אבל משהו במשפט הזה חתך אותי היום
אולי הוא צודק, אולי אני פשוט לא טובה בלהחזיק מערכות יחסים
אני מוצאת את עצמי חוזרת למשפט מסויים בפאנפיקשן של באפי שקראתי לפני עשור ומשהו:
"Maybe you can't love me like you say you do because there's
something so unlovable about me that it makes men run"
כמו כן, יש את השיר הזה מהמחזמר של באפי אבל עם קליפ שערכו מתוך הסדרה של x-men evolution ואני שוב מוצאת את עצמי מרגישה ככה.
הבעיה היא אצלי, הבעיה היא אני, הבעיה היא כולנו.
אולי רק הפניקס צריכה להיות קיימת.
