הרבה זמן שלא הרגשתי ככה.
אני חושבת שמאז נסיך האופל לא היתה לי את ההרגשה הזאת.
הוא מצחיק אותי ברמה מטורפת, הצלחתי לסבך את עצמי בלהתערב איתו על ניצחון בטורניר מורטל קומבט, השיחות מעניינות ומאתגרות אותי, הוא זרם עם משחק השאלות והפתיע אותי בחלק מהמקרים, קורא דברים ששלחתי לו בפרטי (כולל סיפורים מיניים מאוד קיצוניים באפלה שלהם), אתגר של להכניע אותי ועוד דיי הרבה דברים.
וההפתעה הגדולה ששיכנעה אותי לחלוטין שכדאי להסכים לדייט: הוא יודע מה זה קוקוטאקי! (זה לא באמת הדבר ששיכנע אותי, למרות שזה בונוס נהדר)
יש לנו דייט ביום שני ואני מוצאת את עצמי מתרגשת ולחוצה אבל גם נחושה (לנצח כמובן, הוא כל כך הולך להפסיד ולחיות בבושה שניצחתי אותו)
אני גם מפחדת, לא קל לי (המכשפה) להודות בזה אבל אני מודה שאני מפחדת.
לקחת סיכון בלהרגיש בכל כך הרבה עוצמה בנושא הזה... אבל זה הדבר הנכון, גם הלוחמת חושבת שזה הדבר הנכון.
לגבי המחשבות על הרמיזה הזאת שאפשר לביית או לאלף אותי: