*הבהרה - לא מדובר בסיפור בדס"מי! אלא בכתיבה חופשית לחלוטין שממש לא מתארת שום מצב בדס"מי שאמור להיות
אחרי זמן מסויים שמרגיש כמו נצח הגיעו וורלוקים עם כמה שומרים.
השומרים הוציאו את שתי האחיות מהכלוב, קשרו אותן לשולחן והוורלוקים ריפאו אותן
כמובן, שאת החריטות שאדוארד עשה הם השאירו ואת כל הנזק המנטאלי... גם הוא נשאר.
שתיהן היו שבורות ורצו רק לסיים את חייהן בשביל להפסיק את הסבל.
גם ככה כבר לא נותר להן למה לחיות
לפתע המכשפה הרגישה שיש איזשהו שבריר של קסם שהיא יכולה להשתמש בו, מיד אחרי שהוורלוקים ריפאו אותה.
כאשר השומרים החזירו את שתי האחיות לכלובים, המכשפה לחשה לאחותה: "אני מרגישה כח קסם, אני חושבת שהם סוף סוף עשו טעות ושאני יכולה להשתמש בפתח של טיפות הקסם שיש לי ולברוח מכאן. אנחנו חייבות קודם לברוח מכאן, אחר כך נחשוב על נקמה"
הן הנהנו בראש אחת לשנייה אבל לפני הכל המכשפה לא יכלה לסבול את החריטות שעל גבן והיא הצליחה בעזרת קמצוץ של קסם להעלים אותן, היא בכל זאת כן היתה מכשפה חזקה.
בשקט בשקט, כל אחת פרצה את הכלוב שלה, המכשפה השתמשה בכישוף שיכול להרדים את השומרים שקרובים לחדר לרבע שעה.
בדרך כלל הכוחות שלה הרבה יותר חזקים אבל גם אחרי כל הדברים המנטאליים שעברה וגם בגלל שיש אנרגיית קסם נמוכה מאוד שהיא יכולה להשתמש בה, היא לא היתה מסוגלת ליותר מזה.
הן יצאו במהירות מהחדר והמכשפה הטילה כישוף של היעלמות עליה ועל אחותה, אמנם הכישוף לא היה חזק והיא יכלה להחזיק בו עשר דקות, אבל זה נתן להן מספיק זמן לברוח משם.
בכל זאת, הן כן היו בטירה הזאת כמה שנים בתור ילדות אז הן זוכרות עדיין בערך את המבנה
כמובן שהקושי הגדול היה להגיע למעבר הסודי שנמצא בחדר של ההורים שלהן, מה שהיום הפך לחדר של אדוארד.
בכוחות כישוף אחרונים שכבר התישו את המכשפה, היא הצליחה להרדים את השומרים ואת אדוארד שהיה בחדר.
הן פתחו את המעבר של היציאה הסודית והתחילו לרוץ
עברו כמעט עשר דקות כבר, הן חייבות למהר יותר אבל לפתע הלוחמת הרגישה מוזר.
משהו נראה לה מוזר, קל מידי, האינטואיציה שלה נכנסה והיא התחילה לחשוב שהן אולי נכנסות למלכודת נוספת
היא ניסתה לומר לאחותה מה היא חושבת אבל זה כבר היה מאוחר מידי, כישוף ההיעלמות נגמר וברגע שהן הגיעו כמעט לסוף של המעבר הסודי הן ראו כ - 50 שומרים.
המכשפה ישר ניסתה להטיל כישוף אבל היא לא הצליחה, הקסם המועט אותו הרגישה נעלם לחלוטין והלוחמת שהיתה מאומנת לא יכלה להילחם עם אחותה ביותר מ - 50 שומרים.
לפתע הן שמעו צחוק אפל מאחוריהן וישר הבינו כי מדובר באדוארד, השומרים תפסו אותן וסובבו אותן לפנים של אדוארד
"אתן באמת חשבתן שתוכלו לברוח?" אמר עם חיוך מרושע "הכל היה מתוכנן, הוורלוקים שלי מספיק חכמים בשביל לדעת לא להוריד את מגננת הקסם. הם השאירו פתח קטן של קסם רק בשביל שאני אוכל להינות מלתת לכן את התקווה הזאת שתוכלו לצאת מכאן ואז לראות את הבעת הפנים המובסת של כל אחת מכן"
הלוחמת ירקה עליו וזה גרם לו לתת אגרוף חזק בבטן של המכשפה ואז הלוחמת עצרה, ממשיכה להסתכל במבט זועם אבל גם בייאוש, היא ידעה כבר מה הולך לקרות.
"טוב שומרים, חלק ראשון של המשחק נגמר, אנחנו עוברים לחלק שתיים. קחו את שתיהן לחדר המיוחד"
השומרים הביאו אותן לחדר העינויים המיוחד והשקט שהלוחמת היתה בו לפני כן ואזקו את שתיהן לקיר.
אדוארד נכנס, הפעם היו כלים מפחידים אפילו יותר מבדרך כלל אבל ההתחלה עבורו היתה ברורה.
הדבר הראשון זה לחרוט לכל אחת מהן על הגב מחדש
הוא לקח סכין חדה ביותר, בהתחלה העביר אותה על הלוחמת, יוצר חתכים קטנים לאורך גופה ואז לפתע תוקע את הידית הקרה של הסכין לתוך הכוס שלה, נהנה לראות את המבט הסובל שלה.
לאחר מכן, הוא הוציא את הסכין מהלוחמת ומרח את המיצים על הבטן שלה.
את אותו טקס הוא עשה גם אחרי זה על המכשפה.
שתיהן נגעלו, צרחו, ירקו עליו
חזרה להן רוח הלחימה וזה בדיוק מה שהוא רצה, לקבל את היכולת לשבור אותן שוב ושוב ושוב ושוב
כל פעם הוא יחשוב על דרך יצירתית אחרת.
בשלב הבא הוא נתן הוראה לשומרים לאזוק את הלוחמת בצורה הפוכה, כך שתהיה לו גישה קלה לגב והוראה נוספת להכריח את המכשפה להסתכל בזמן שהוא עושה זאת.
על הלוחמת הוא חרט: "הצעצוע השבור של המלך אדוארד"
את אותו טקס הוא עשה הפוך רק שעל המכשפה הוא חרט: "החפץ המקולקל של המלך אדוארד"
שתיהן התחילו להישבר לאט לאט, אבל הוא? הוא רחוק מלסיים את היום הנוכחי של העינויים