בא לי לתת לעצמי ליפול
לא לחשוב, לעשות דברים לפי האינסטינקט של אותו הרגע
אני לא מרשה לעצמי את זה, חינכתי את עצמי להיות יותר טובה מזה
חינכתי את עצמי לקיצון השני, כמה שיותר להיות בשליטה
עם עומס רגשי כמו שלי, אני חייבת להיות בשליטה, לא לאבד שליטה על המעשים
לא להתנהג בחוסר אחריות
להיות הילדה הכי טובה
להיות הכי "מושלמת"
כשאחי כתב פוסט בפייסבוק על ההיסטוריה המשפחתית שלנו (טוב, הוא דיבר רק עליו ועל אחי השני), הוא אמר משהו מאוד נכון - "היינו ילדים טובים"
.
אני חושבת שהפעם האחרונה שבאמת הרגשתי משוחררת מהבחינה של לזרום על אותו הרגע היה איתו
ביום שהייתי עם האקסית בבית שלה לפני כמה חודשים ואנחנו התכתבנו והחלטתי שאני רוצה להגשים לו את הפנטזיה של להגיע אליו ברכב (באישור האקסית כמובן), לרדת לו שם בלי לדבר, לתת לו לגמור ואז לצאת מהאוטו.
בלי לדבר ובלי כלום (בסוף הוא זה שדיבר)
זה מצחיק שבהתחלה עשיתי את זה בשבילו אבל לא קלטתי כמה זה נתן לי.
והקטע היותר מצחיק? הוא לא בדס"מי בכלל.
כנראה הראשון הלא בדס"מי שהתאהבתי בו (חוץ מהפחדן, אבל זה נושא אחר לחלוטין)
.
אני רוצה את ההרגשה הזאת שוב
אני רוצה את החופש הזה
אני רוצה את החוויות החדשות
אני רוצה לחיות
כל כך חסר לי לחיות