אז אמרתי לו שמה שיכול לעזור לי זה שהוא פשוט יגיע ונשב על ספסל בחוץ לדבר
הוא עשה את המאמץ והגיע (למרות כל המבול שהיה אתמול)
"יש על המעקה כיסוי עיניים, שימי אותו"
נעזוב לרגע את זה שהסתבכתי עם למצוא את המעקה, כן החלטתי ללכת על זה, זרמתי על האינסטינקטים והרצונות שיש לי באותו הרגע.
התחלתי לסמוך עליו והיה עלי את הפלאפון אז מבחינתי החלטתי לקפוץ על זה.
אני גם מאמינה לו שאם לא הייתי רוצה לזרום על זה אז באמת היינו יושבים ורק מדברים
בכל מקרה, נכנסתי לאוטו ונסענו
אני הגבתי עם העוקצנות שמאפיינת אותי, העוקצנות הזאת של "אתה לא יכול עלי"
אבל בכל פעם שהוא לקח אותי למקום כלשהו ועצרנו (או כמעט בכל פעם), הוא אמר לי להוריד את כיסוי העיניים והורדתי והיה נוף כל כך קסום של מים ושקט
היה שלב שעצרנו והייתי עם כיסוי העיניים ופשוט דיברנו, הכרנו קצת מעבר להתכתבויות שלנו
אני גיליתי שיש לא מעט דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם ועדיין... לא הרגשתי זלזול בדעות שלי ובעמדות שלי
בסוף הוא החזיר אותי לדירה ואמר לי להוריד את כיסוי העיניים
הוא לא ניסה שום דבר מעבר לזה
בסוף אני זאת שביקשה נשיקה והוא סירב
אני רק נתתי חיוך ויצאתי מהאוטו, הלכתי קצת ברוח ובטיפות הגשם שהיו להן באותו הזמן ואז הגעתי לדירה
שנינו עדכנו אחד את השנייה שהגענו וזו כבר היתה שעת בוקר
ולקצת זמן הרגשתי שלווה והשינה שלי היתה יותר טובה
.
תודה לך, זה בהחלט מוערך
