אני מרגישה שאני מקולקלת
כשאמרתי לה שאמרתי גם לקובן וגם לו שעדיף להם בלעדי אז היא שאלה אותי אם אמרתי בשביל לשמוע שזה לא נכון או אם אני באמת מרגישה ככה
ולקחתי לעצמי קצת זמן לחשוב על זה לפני שעניתי לה
והגעתי למסקנה ששני הדברים נכונים
מצד אחד, אני רוצה לשמוע אותם אומרים לי שזה לא נכון
ומצד שני, אני באמת באמת באמת חושבת ככה
אולי אם אני לא אהיה בחיים שלהם אז יהיה להם יותר טוב
אולי אני רק עושה מניפולציות ומשקרת והם לא רואים את זה
ואז כל פעם אחרי משפט כזה מכפכפים אותי עם משפטים (בעיקר הצבוע, יש לו את התשובות הכי טובות ומצחיקות בנושא והוא גם צודק)
היום צחקתי קצת על המצב שלי (בין היתר מחשבות אובדניות פה ושם - כן, אני מטופלת, כן גורמי טיפול ושיקום מודעים לנושא) וצחקתי על זה שנתתי לו הבטחה בנושא ושהוא יודע שאני לא אפר הבטחה שנתתי לו
התגובה שלו היתה בסגנון של: "אם את תעשי את זה, אני אחזיר אותך מהמתים ואהרוג אותך שוב"
זה כל כך הזכיר לי את החתול בפרט ואת הקובן באופן כללי
.
אני כותבת עליהם הרבה
הם (עם לוקי ועם עוד כמה דברים אחרים) מהווים נקודות של אור בחיים שלי
ואני נאחזת, בכל מה שיש בי, בשביל להזכיר לעצמי שהדיכאון הזה מעוות
ואני מנסה גם לעשות דברים, אפילו לנסות להכיר עוד זוגיות, ללמוד אקסל למתקדמים (יש לי חוברת ובחלק מהזמן של פגישה אחת עם המדריך שלי אז אנחנו בגדול אמורים ללמוד, לא הצליח בפעמיים האחרונות), אני מנסה לפתור את העניין שאני תקועה בו בעסק ואני צריכה להכין פליירים לגבי תעסוקה אחרת שאני גם חושבת עליה
ואני רק רוצה שהמוח שלי ינוח קצת
אני לא ישנה
אנחנו לא ישנות.ים
יש לנו יותר מידי לילות לבנים, לפעמים יש השלמה בצהריים ולרוב אין, גם כשאני ישנה אז ברור שיש סיוטים כי או שאני קמה בצרחות/לתוך התקף חרדה או שפשוט אני קמה ואני יודעת שהמוח שלי היה ער בלי הפסקה
ואני מותשת
ואני כמו תקליט שבור כבר - אני צריכה סשן מנטאלי שיפרק אותי ויבנה בחזרה כי אני מותשת כל כך כבר ואני רק רוצה להרגיש אחרת