אבל מה לכתוב?
אני זוכרת שלפני שנים הייתי כותבת (וגם אומרת) שהבלוג הוא המקום הכי בטוח שלי
אני חושפת בו הכל, מעבדת את הרעש שעובר לי ולנו במוח
בשיחה איתו חשבתי על המטפל הקודם שהיה לי
אני מטופלת (עם מעט הפסקות באמצע) מגיל 16 והוא עדיין היה המטפל הכי טוב שהיה לי
אני לא מצליחה להתחבר כמו שצריך למטפלת הנוכחית מכל מיני סיבות (אני מרגישה שיפוטיות על סשנים, על פוליאמוריה ופשוט קשה לי יותר לדבר איתה)
ועדיין, אני לא מצליחה להביא את עצמי להחליף אותה
למה זה כל כך לעשות את זה בשביל אחרים.ות? לכתוב את המכתבים, את הבקשות, לעשות את הטלפונים
"מלכת הבירוקרטיה"
אבל כשזה קשור אלי אז אני משותקת, אני מפקפקת פתאום, אני בטוחה שאני מדמיינת ומגזימה
"אז למה שלא תחשבי לומר לעצמך מה שאת אומרת לאחרים.ות" - ניסיתי, לא עובד
והטיפול איתה היום היה לא פשוט, במיוחד שכן סיפרתי דברים שהרגשתי היום שאני צריכה להסתיר
ואם אני צריכה להסתיר מהמטפלת שלי אז איזה טיפול טוב זה כבר?
שישי ושבת הולכים להיות כנראה בלי לוקי (ברוב הזמן לפחות), אולי זה יהיה זמן טוב לחשב מסלול מחדש על דברים