אתמול הוצאתי את הקול שלי בצרחות
למזלי, לא קמתי היום בלי קול, אבל אני עדיין חולה
אין ספק שהמצב השתפר אבל לקחתי כבר חומר לשיעול שהפעם לפחות לא ממסטל אותי
.
עברתי על שיחות שלנו בטלגרם
התקופה ההיא שבה היינו שולחים תמונות של העיניים בשביל להבין מה מרגיש.ה מי שמולנו
בדרך כלל היינו קולעים במדוייק, לפעמים טועים באיזה רגש
זה מצחיק, כי בדרך כלל הוא היה מתכתב עם הלוחמת והפעם שאני יצאתי מולו כמו שצריך היה בשביל לקלל אותו
יש תמונה שלו כל כך עצבני
ואז בסוף התנצלתי
אבל בהתחלה ההתכתבות היתה רק מול הלוחמת, אפילו פעם אחת כשהיינו ברכבת ולבשנו את השמלה שלי אבל היא היתה בחוץ
משהו בזה מאוד עושה לי שמח בלב
אבל משהו בזה מעציב אותי ברמה שאם היה לי לב הוא כנראה היה מדמם.
(מזל שאין לי אחד)
טוב, הגיע הזמן להתחיל את הבוקר הזה ולהתאפס על עצמי (וזה אומר ללכת לנוח בשביל שההתקררות הזאת תעבור כבר)
