אני בדרך כלל כותבת כאן
ולאחרונה זה כבר קורה הרבה יותר מידי
יש ימים שאני מלאה בכל הרבה שנאה וכאב
היום זה מהימים האלה
כי אני יודעת כמה אני שווה
אני יודעת שאם אני בוחרת להלחם על משהו או מישהו אז גם מגיע לי שילחמו עלי
וכשזה לא קורה אני רק מרגישה "בשביל מה זה היה שווה?"
בסופו של יום אני לא מתחרטת על שום דבר, אף פעם
אבל באותו הרגע של הכאב החד אני רק רוצה לשבור על הכל ולקחת את כל ההתמסרות שלי וההחלטות שלי משם בחזרה
לא קל לי להראות את העיניים שלי, זה אף פעם לא קל
כשאני מצטלמת לסלפי אז אני מכוונת למבט מסויים, אבל באינטראקציה עם מישהו אם אני מגיעה למצב שאני מראה לו את העיניים שלי, בלי מסכה ובלי כלום
אז זאת אני, הכי ערומה
בטח יותר ערומה מבלי בגדים
וכשמישהו פוגע נקודתית באיזור הזה חלק ממני באותו הרגע נשבר
כשמישהו בוחר לעזוב כמעט ישר אחרי זה - חלק בי פשוט קורס עד שהפניקס מצליחה לתקן את זה
עד שכולנו מצליחות לתקן את הכל ולהפסיק את הבכי ולעזוב את הסיטואציה
.
ביקשתי ממנו לדבר איתי כשהוא יהיה בהפסקת סיגריה
הוא יודע שאני מבקשת את זה רק במצבים שממש כואב לי
אני מקווה שהוא יוכל
ואני מניחה שזה השיר שלי, המכשפה הערפדית, גם כן
אמרתי שלא קל להתמודד איתי, נכון?