זה שמתחילים לכתוב את הכינוי שלך בואריציות שונות (הכינוי הכי אהוב עלי שנתנו לי הוא תולתול כמובן אבל עברו הרבה שנים מאז)
בתקופת הקדמונים נחשבתי ל"אושיה" (אף פעם לא הבנתי את הקטע של זה)
הלכתי למסיבות, הייתי מלא בצ'אט והלכתי גם למאנצ'ים (אחחח, הגעגועים למאנץ' של ממתקית)
מאז חלפו הרבה שנים (הרבההההההההההההההההההה שנים) והתרחקתי מהסצנה במובן הזה
קצת לפני המלחמה התחלתי לחזור למסיבות ואפילו תכננתי לחגוג יום הולדת (12.10) באחת מהן אבל אז היתה את השבת הארורה ומי בכלל רוצה לחגוג בצורה כזו?
מאז גם קרו הרבה דברים - ניתוח מיני מעקף, חבר שהתאבד, סבתא שנפטרה, חידוש קשר עם אבא שהוא במצב לא טוב ואיבוד קשר עם אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם הזה
גם העסק ספג מכה, פתחתי אותו רק ביולי והתחלתי לעשות דברים אבל זה כל כך לא רלוונטי עכשיו והחלום האידאלי של העסק נראה כל כך רחוק.
אחרי כל כך הרבה כאפות בשנתיים האחרונות בקטעים של אהבה הגעתי למסקנה שלא בא לי על זוגיות נוספת כרגע
אם זה יבוא אז זה יבוא אבל אני לא מחפשת כבר
מאז שהתחילה המלחמה התחזק הרצון לחיות, הרצון לא להיות זומבית יותר, הרצון להגשים דברים
וכן, ברובם דברים מיניים ובדס"מים.
אני כל הזמן צוחקת שלמרות שאני באתר הזה מגיל 19 עדיין חסרות לי כל כך הרבה חוויות
את זה אני חייבת חלקית לפחדן וחלקית לעצמי, ההימנעות הזאת, המרדף אחרי אהבה.
ואז בימים האחרונים חזרתי לצ'אט וחזרתי באופן טיפה מוזר להרגשת חיים
חדר "אמת או חובה" עוזר לזה
תמיד הייתי, היינו, יצור סקרן שאוהב אתגרים
יש מעט חלקים במכלול שלא בקטע הזה (כן פניקס, אני מסתכלת עלייך)
אבל אני והלוחמת? אתגרים והתערבויות זה משהו שגורם לנו להרגיש חיות
זה גורם לי להרגיש חיה
טוב, אני כבר זרמתי למקום אחר לחלוטין בכתיבה הזאת
לילה אפל וקסום לכולנו
