אני שוב כותבת - מדובר בפנטזיה בלבד, הוא כולל בתוכו אונס והתעללות
בבקשה לא לקרוא אם לא מתאים
* אני חושבת שאת הסיפור הזה כתבתי במהלך השנה האחרונה, החלטתי עכשיו לפרסם אותו (אני לא חושבת שפרסמתי אותו לפני כן)
הכאב והעונג שבאונס ברוטאלי
אני קמה בבוקר, העייפות ממחסור השינה כבר הורגת אותי.
"קפה" אני אומרת לעצמי, "אני צריכה קפה, קפה עבור הנשמה שלי" אמרתי וצחקתי.
הכנתי לעצמי את כוס הקפה האהובה עלי – 4 כפיות קפה, חצי כפית סוכר, קצת מים רותחים והרבה חלב מוקצף פושר.
אני שותה לאט בזמן שאני שומעת מוסיקה שמרגיעה אותי ואני שרה.
אחרי שאני מסיימת, אני חושבת לעצמי על היום הארוך שהולך להיות, אני צריכה לפגוש הרבה א/נשים, להתחיל לעזור להם/ן מול תהליכים של ביטוח לאומי.
אני מארגנת את התיק שלי, לובשת שמלה שחורה שתואמת את הגוף שלי ושגם חושפת קצת מהמחשוף, עונדת את עגילי העטלף שלי ואת השרשרת הצמודה השחורה של העטלף.
אני מתאפרת, נותנת מבט אחרון במראה, מחייכת ויוצאת.
*טוב, יש לי ללכת בתשע לביטוח לאומי, לדבר איתם על איציק, אחר כך אני צריכה להיפגש עם נורית לגבי סל השיקום של-*
מישהו בעל מראה קשוח אבל עם עיניים שאפשר לטבוע בהן עוצר אותי.
"תרצי קפה גברתי? זאת מהדורה מיוחדת שיצאה!"
אני רואה דוכן עומד וא/נשים נוספים/ות לוקחים/ות מהקפה, אני מחייכת, לוקחת כוס קפה ואומרת "תודה רבה!"
אני שמה לב לזיק קטן ומרושע בעיניים שלך אבל אני לא מייחסת לכך חשיבות, אני מחייכת וממשיכה בדרכי.
עוברת בי צמרמורת שאני לא ממש מייחסת לה חשיבות, צמרמורת כזאת שאני מרגישה כאילו מישהו צופה בי וטורף אותי בעיניים שלו.
אני ממשיכה בדרכי, מתחילה את היום שלי, היום הזה עובר מהר אבל בצורה מעייפת כל כך ואני ממלמלת לעצמי שאני מקווה שהלילה אני ארדם
אני מתחילה את דרכי הביתה, הכל חשוך ושקט... שקט מידי.
אני מנסה לא לייחס לכך חשיבות ואני הולכת הליכה יותר מהירה, לכיוון הדירה שלי.
בסוף אני מגיעה לדירה, המקום הבטוח שלי, אני מוציאה את המפתחות ופותחת את הדלת אבל מיד אחרי שאני פותחת את הדלת אני מרגישה סמרטוט מוצמד לפה שלי והכל נהיה מעורפל
יותר.
אני מתעוררת בחדר יחסית חשוך, אבל אני עדיין רואה.
אני עדיין עם בגדים ואני נושמת לרווחה אבל אני שמה לב שאני לא יכולה להזיז את הידיים שלי, משהו כובל אותן אבל אני לא רואה שיש משהו פיזי שמחזיק אותן ואני מבחינה בדמות שיוצאת מהצללים.
"מה אני עושה כאן? מה אתה רוצה?"
לפתע אני שמה לב שאתה מי שנתן לי את הקפה
"תשחרר אותי! עכשיו! אחרת אתה תסת-"
אתה קוטע אותי בסטירה ואני מסתכלת עליך המומה.
"זונה קטנה, הצעת לי את נשמתך עבור קפה, זוכרת? את קיבלת את הקפה שלך, אני הגעתי לכאן לקבל את הגוף שלך, המוח שלך, הלב שלך ובעיקר את הנשמה שלך"
המבט שלי הופך להמום ואז אני מתחילה לצחקק
"אוקיי, קדימה, גד וטל, צאו מהמחבוא... אני יודעת שזה לא אמיתי, איך הצלחתם לדאוג שאני אהיה קשורה אבל מבלי לקשור אותי? אתם חייבים לגלות לי את ז-"
סטירה נוספת מעוררת אותי ואני סותמת
"אמרתי לך זונה מטונפת שלי, את כאן בשבילי ואת רק שלי, לשימוש שלי בלבד כמו שקרו היתה, הגלגול הקודם שלך. לצערה זה לא נגרם טוב כי בכל פעם שהיא היתה מנסה לברוח היא היתה מאבדת עוד משהו – איבר, חברים, משפחה... אל תגרמי לי לחזור על אותו הדבר איתך"
אני בולעת את הרוק שלי ואני שואלת "מה השם שלך? איך אתה יודע על קרו? מה אתה?"
ואתה משיב לי: "אני? אני הסיוט הכי גרוע והפנטזיה הכי עצומה שיש לך, הייתי ביחד עם קרולינה, הכנעתי אותה כפי שאני הולך להכניע אותך ולהגשים לך את הפנטזיות הכי עמוקות ואת הסיוטים הכי אפלים. שמי הוא תומאס"
אני מסתכלת עליף המומה ומבחינה בעיניך השחורות כאשר אתה מתקרב אלי, חיוך אפל ומרושע עולה על פניך
"טוב, אני מניח שאנחנו צריכים להתחיל" אתה אומר ואני מרגישה איך הבגדים שלי נקרעים ושריטות נוצרות על הגוף שלי, הדם מתחיל לרדת ואני נאנקת מכאב
"כבר את מייללת מכאב? אנחנו נצטרך לעבוד על סף הכאב הזה שלך, אבל זה בסדר, יש לנו את הנצח" אתה אומר וצוחק את הצחוק האפל שלך
אני רועדת ומתחילה לצרוח "תשחרר אותי, אני לא רוצה! בבקשה! תשחרר אותי! אתה משוגע לחלוטין!"
אתה צוחק למשמע המאבק שלי ואומר "טינופת קטנה, את עוד לא קלטת את המצב שלך? אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הדגמה קטנה"
אתה מוציא שוט שחור עם זנבות עוקצניים, אני בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר ואתה מתחיל להצליף בי בהתחלה דווקא בעדינות, על הירכיים שלי אבל בשניה אחת ההצלפות הופכות לחזקות יותר ויותר, יש כבר חתכים עמוקים על הירכיים שלי, דם נוזל ממני ודמעות נוזלות מהעיניים שלי
"בבקשה דיי, אני מתחננת, בבקשה"
"את תעשי מה שאני רוצה?" אתה שואל
"כן" אני עונה ובינתיים מתכננת איך לברוח
אתה כבר קורא את מה שאני חושבת וצוחק "את באמת חושבת שיש לך איך לברוח? את החור שלי עכשיו, ככל שתפנימי זאת יותר מהר ככה יהיה לך יותר קל"
אתה ניגש אלי ומעיף את קרעי הבגדים שלי, אני נשארת חשופה מולך, אתה מתחיל להעביר אצבע על הגוף שלי ואני מרגישה את החום הרותח שבוקע ממך היד השנייה שלך אוחזת לי בשד הימני ואני מרגישה את הקור הקפוא שנובע ממנה לאט לאט, אתה יורד למטה עם היד השמאלית שלך, אני מרגישה את החום על הדגדגן שלי ולפתע אתה מחדיר שתי אצבעות במכה
"המממ, את כל כך צרה בגלגול הזה, זה טוב" אתה צוחק וישר מחליף את האצבעות בזין העצום שלך
"בבקשה לא בבקשה לא בבקשה לא! זה תמיד כואב לי, בבקשה ל- אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"
אני צורחת בזמן שאתה חודר אלי במכה אחת
"כן צעצוע שלי, תצרחי בשבילי, עוד!"
אתה מגביר את המהירות, יותר חזק, יותר עמוק
"בבקשה, תהיה עדין יותר, זה כל כך כואב, בבקשה, אני מתחננת" אני אומרת בתוך הבכי שלי, בקושי אפשר להבין אותי אבל זה לא משנה לך, מבחינתך אני כרגע חור שהתפקיד שלו הוא לענג אותך כשאתה שומע את הסבל שלי אתה רק מגביר את הקצב ואת העומק, אתה במקביל מוחץ את השדיים שלי, מושך בפטמות חזק, עובר לצוואר שלי ונושך אותו עד שיורד דם
ממנו ואז אתה מלקק.
אני מרגישה איך אתה מתעבה יותר ויותר בתוכי עד שאתה נוהם בעוצמה כמעט מחרישת אוזניים וגומר בתוכי
"לאאאאאאאאאאאאאאא" אני צורחת
"זונה" אתה צועק עלי "עוד לא הבנת שהרצון שלך כאן לא חשוב? לא משמעותי? אני אעשה איתך מה שאני רוצה ואני יודע שאת גם רוצה את זה, כמה שאת רטובה... את כל
כך רוצה אותי? אז בואי אני אתן לך אותי"
אתה צועק וחודר אלי שוב, הפעם אפילו יותר חזק ויותר מהר, דם מתחיל לנזול מהכוס שלי ביחד עם המיצים, אתה משפשף את הדגדגן שלי ואני נמנעת בכל הכוח שיש לי מלהנות.
אני מרגישה אותך עומד לגמור רק שהפעם אתה מוציא אותו החוצה, גומר על כל הפנים והגוף שלי
"טוב זונה, אני צריך לשחרר עוד משהו, תפתחי פה"
אני מסרבת לפתוח את הפה שלי ואתה סותם לי את האף עד שאני פותחת אותו ולפתע אני מרגישה זרם חם נשפך לגרון שלי, השתן שלך ממלא אותי ונשפך גם על
הגוף, גורם לכל החתכים לשרוף.
"בואי נראה עכשיו איך את נהנת חור"
סכין מופיע ביד שלך ואתה מעביר אותה על הגוף שלי, מצייר איתה לאט אבל לא פוצע, בינתיים.
אני מתחילה לגנוח מבלי שאני רוצה ואתה מצמיד את האצבע שלך לדגדגן שלי, מענג אותי
אני צורחת "לא, אני לא רוצה את זה בבקשה"
"באמת?" אתה שואל "הכוס שלך אומר משהו אחר אבל אם את מעדיפה תמיד אפשר את התחת"
אני מסתכלת עליך באימה אחרי שאני בשניה עולה באויר מתהפכת ועוברת לעמדה על ארבע על המיטה.
אתה משתמש במיצים שלי בשביל להרטיב את הזין שלך ואתה חודר אל התחת שלי במכה אחת, בלי שום רחמים ואני צורחת יותר מקודם הדם, השתן והבכי שלי מתערבבים על המיטה במקביל אתה שולח את היד שלך ומתחיל לאונן לי ואני מתחילה להשתגע בין הכאב לעונג
עוד ועוד ועוד ועוד ועוד
אני משתגעת כבר לחלוטין עד שאתה גומר בתוך התחת שלי ואני גומרת על היד שלך, מתנשפת ובוכה
אתה יורק עלי ואומר: "רואה זונה? את נהנת מזה שאני אונס אותך, מזה שאני משתמש בך. תראי כמה מלוכלכת את, חתיכת טינופת"
אתה נותן לי חתיכת ספאנק על התחת שגורמת לי לקרוס על המיטה
"את שלי מעכשיו זונה, כדאי שתתרגלי לזה וממחר, האימונים שלך יתחילו. מעכשיו את הולכת לקרוא לי "אדוני" האם זה ברור?"
אני מסרבת לענות ורק בוכה
אתה מביט בהתחלה במבט כועס אבל לאחר מכן במבט משועשע ואומר "מחר זה הולך לכאוב לך הרבה יותר, רק על זה את תקבלי מחר כבר עונש. בינתיים לילה טוב חור אהוב שלי, תנסי לישון"
וככה אני נשארת, כואבת, בוכה, מרוחה בדם, שתן ודמעות רוצה כבר שהסוף שלי יגיע ומתכננת אותו.
*סוף חלק א*