מורכבות זה דבר שאני אוהבת
בדרך כלל בכל נושא
אבל אז יש את הימים שאני כל כך עייפה ממורכבויות שאני פשוט רוצה שזה יהיה פשוט, שהדרך תהיה יותר קלה ופחות מתישה
בטיפול תיארתי שוב את הבלגן שיש לי במוח (וזאת הרגשה שפשוט חזרה אחרי שהיא נעלמה לקצת זמן): זה כאילו לקחת כלי נגינה לזרוק על הרצפה, להוסיף לשם כל מיני כלים לריקוד, להוסיף לשם (את ההמשך כבר לא אמרתי עד הקטע של המיון) מכשירי כתיבה, להוסיף לשם בגדים ואז להתחיל למיין את הכל
בהתחלה לנושאים - מוסיקה, כלי כתיבה, ריקוד, בגדים ומשם למיין בתוך זה כל דבר אז עם זה מוסיקה: תווים של שירים במקום אחד, כלי הקשה במקום אחר וכן הלאה
ככה שיוצא שהמוח שלי במצב הראשוני, יש בו רק בלגן, הכל מעורבב, הכל מתיש ואין לי כח לכלום
ואיכשהו אני מצליחה טיפה לתפקד, אבל זה טיפה ואני כועסת על עצמי שזה ככה
מישהי שהיא מתמודדת נפש ומקבלת שיקום של סל בריאות - אני כועסת על עצמי שאני שם, אני שופטת את עצמי על זה שאני שם
יש כל כך הרבה א.נשים שעברו דברים הרבה יותר קשים ממה שאני עברתי אבל הם.ן מתפקדים.ות
אז למה אני לא?
אני מרגישה דפוקה ברוב הימים
וזה?
זה פשוט מתיש
