השינה שלי היתה דיי גרועה, סיוטים כאשר מאחד מהם התעוררתי בצעקות ולוקי הרגיע אותי
חודש ינואר הגיע וזה מרגיש כאילו הזמן טס אבל מצד שני זה גם מרגיש שהזמן עובר לאט ואני מוצאת את עצמי מבולבלת מזה ממש
קבוצת הDBT עושה לי ממש טוב, במיוחד עם השילוב של הטיפול הפרטני
אני כנראה אהיה מטופלת שם שלוש שנים ולא שנתיים
אני מתאמנת על להיות "סטודנטית" ולא "מדריכה", זה ממש קשה לי, היה לי ממש קשה לשלוט על זה בטיפול DBT האחרון אבל אני מתאמנת
אני כל כך התרגלתי להיות זאת שמדריכה את הא.נשים, זאת שיודעת, זאת שמגנה
טוב, השורדת למדה את זה קודם, אחר כך הלוחמת ואחר כך אני
לפני כמה שנים, כשהייתי בקבוצת טיפול של פסיכודרמה, הבנתי שכל תכונה "שלילית" שיש בנו (מתייחסת רק לחלקים של המכלול ולא לא.נשים מסביבי) נובעת ממקור "טוב"
האשמה עצמית - המקור היה ביקורת עצמית, משהו שיתן איזון ולדעת לראות מציאות רחבה יותר ולא מושלמת
שנאה עצמית - המקור היה רצון לשנות דברים בעצמי שפחות אהבתי, שידעתי שאני רוצה לשנות
באחד מהטיפולים שהיו בקבוצה בחרנו קלף שדון שייצג תכונה בנו שאנו רואים אותה כרעה או שלילית ואז אני התנדבתי לשחק את השדון של עצמי
באוטומט יצא לי מבטא צרפתי (חצי אלג'יראית) ועם המון "נבוטים" על הראש, כל הזמן להאשים את המכלול בכל דבר
למה אני חוזרת לזה?
כי אני יודעת שנושא ההגנה אצלנו כל כך חשוב כי ככה גדלנו
מגיל 8 המכלול בחר להגן על אמא שלנו מפני אבא שלנו
הרבה שיט שהלך שם - כל סוג אלימות שאפשר לחשוב עליו, גם כלפי האחים הביולוגיים שלי
והצורך להגן ולהדריך נשאר איתי עד היום
למעשה זה התפקיד שהלוחמת לקחה על עצמה
אבל המכלול שכח מזה להיות מטופלת, מה זה להתמקד בעצמה מבלי לדאוג לא.נשים אחרים.ות
והאימון הזה קשה
בנוסף לכל זה, יש כל כך הרבה בלבול במוח שלי לגבי הבחור של שיחות הוידאו
זה מרגיש אחרת
זה מרגיש שונה
ואני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה כרגע
ובתוך כל זה להיות בתוך הרגשת התמסרות עמוקה חדשה שמפחידה אותי כל כך.
הכל מבלבל ורועש כרגע
