האמת שקצת יותר
לפני שנפגשנו קיבלתי הודעה של סוג איפור, להביא צעצועים, להיות בלי תחתונים ולנעול מגפיים
כשהוא הבין שאין לי ושאני גם לא נועלת עקבים אז הוא וויתר לי על זה (מה אני אגיד? יש לי גב דפוק ואני מעריכה את זה שהבריאות שלי יותר חשובה לו מאשר להתעקש על זה)
למזלי המלאכית היא עם ידע באיפור והיא איפרה אותי בצורה מושלמת
זה התחיל עם הוראות פשוטות (עבורי לפחות)
לחכות לו מחוץ לבית עם ידיים מאחורי הגב וראש למטה.
עשיתי את זה ובסופו של דבר (אחרי טיפה הסתבכויות) הרגשתי את הידיים החמות שלו על הפנים שלי אותו מוביל אותי לאוטו
אני רעדתי ולא רק מקור, הוא שם לב לזה כמובן.
הגענו לשווארמיה ואכלנו קצת (אני הצלחתי לאכול קצת צ'יפס)
שיחות של הסכמים - גבולות, פרוטוקולים וגם הכרות כללית נוספת שהיא כבר פנים מול פנים.
כשאנחנו הסכמנו אז יצאנו משם והתחיל נוהל בדס"מ של שולט ונשלטת.
הנסיעה היתה מעניינת וכייפית, כל מיני דברים פומביים ופקודות וקיוויתי בעיקר שאני מצליחה לספק את הצרכים והרצונות שלו.
קשה לי רק להיות מובלת, היו רק פעמיים בחיי שנתתי לשולט שרק יוביל אותי ואני רק אתמסר
הוא הפעם השלישית
וזה מפחיד
ובכנות? זה עדיין מפחיד
זה אפילו יותר מפחיד כי זה מרגיש נכון ואז אני תוהה עם עצמי "למה זה מרגיש כל כך נכון?"
מדייקת לעצמי ולומדת את הלקחים משני הקשרים הקודמים
טוב, התחלתי ללכת לאיבוד
איפה הייתי?
אה כן, הסשן.
הגענו אליו, הוא קשר לי את הידיים (כל יד) לקצה אחר של מוט עץ שתלוי על התקרה
זאת היתה תחושה שהייתי זקוקה לה כל כך הרבה זמן
לזה הוא הוסיף כיסוי עיניים ובקיצור... זה יצר תחושת חוסר אונים מושלמת.
הוא הוסיף גם פלאג (פעם ראשונה שלי) והתחושה היתה אחרת, מעניינת יותר, נעימה יותר ממה שחשבתי שהיא תהיה
השילוב של משיכות חזקות בשיער שיצרו עונג ביחד עם ספאנקים לשדיים שיצרו כאב עשו מערבולת של תחושות.
בשלב מסויים הרגשתי זרם חם
דיברנו על זה עוד לפני זה ולא ידעתי אם זה יקרה בסשן הזה או לא (חשבתי שכנראה שכן).
קרה קצת משהו שונה אבל איך שהרגשתי את הזרם פתחתי את הפה
באופן טבעי, ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות באותו הרגע
אחרי זה היו קשיים טכניים של "אני צריכה לעשות פיפי על הרצפה אבל שיט זה לא יוצא"
עד שאחרי לא יודעת כמה זמן זה יצא (ג'יזס למה זה היה קשה כל כך? ולא, אין לי בושה בדברים האלה)
בשלב כלשהו הוא חנק אותי ואני נפלתי כבר לרצפה, מלקקת את השתן שלו ושלי
אני לא זוכרת מתי זה היה (כנראה לפני כן) שנישקתי לו את הרגליים.
אבל זה גם משהו שקרה ונעשה.
עם מטען שלילי של העבר אבל גם עם תיקון מסויים של ההווה, זה הרגיש מוערך הפעם, אני מניחה.
נכנסתי לספייס מעוד שני חניקות ועצרנו כשאמרתי את מילת הביטחון.
לא הייתי צריכה לומר כלום, הוא פשוט נתן לי את האפטרקייר שהייתי צריכה באותו הרגע.
ידעתי שאני עטופה, מוגנת, מוכלת.
זה לא היה מתוכנן אבל ישנו בסוף ביחד
ואני הגעתי למצב (באישור וכמובן מבלי שביקשתי בכלל) שאני יכולה לקרוא לו "אדוני" ולומר לו שאני אוהבת אותו
תודה אדוני.
היו עוד כל מיני דברים אבל באמת שהמוח שלי עטוף בכל תחושת החמימות הזאת.
את המשך היום הזה ביליתי עם חברה טובה שפשוט היו לי כמה שעות של כייף איתה ואז עם אחי, גיסתי והאחיניות המושלמת שלי.
ועכשיו אני בחזרה הביתה, אל בעלי והשולט הראשי שלי שאני אוהבת כל כך.