האינטואיציות שלי כמעט אף פעם לא טועות וגם הפעם צדקתי.
הם רשמית ביחד.
מצד אחד, אני כל כך מאושרת כי הם מתאימים (מה שהם יעשו מכאן זה כבר תלוי בהם, זה באמת יכול ללכת לכל כיוון) וכי אני רוצה לראות כל אחד מהם מאושר.
מגיע להם להיות מאושרים.
שניהם מדהימים.
הוא... טוב, מעבר לעובדה שחלק בי תמיד תמיד תמיד תמיד יאהב אותו אהבה רומנטית (זה כמעט אף פעם לא מת אצלי כלפי כמעט כל מי שאהבתי בחיי), הוא בהחלט בין האנשים האהובים עלי בעולם הזה, אני לא סתם מגדירה אותו משפחה שלי.
והיא?
היא כמו סערה שנכנסה לחיים שלי.
מדהימה, מרשימה, חכמה, יפה
הכל באישה אחת.
אז כן, מצד אחד אני מאוד מאושרת בשבילהם והרי ראיתי את זה בא.
אבל מצד שני, אלוהים, מצד שני.
הלב שלי חטף מזה את המכה שלו וכואב לי.
כואב לי ברמה של לבכות ולא לישון הלילה.
אבל זה לא משהו שלא ראיתי בא ובחיי שניסיתי להכין את עצמי מנטאלית לזה.
אבל הלב שלי דפוק בצורה הזו.
חפץ מקולקל שכזה.
אבל הכאב הזה יעבור.
אני יודעת לעבור דברים, אני יודעת לדאוג לעצמי בסופו של דבר
אני עושה את זה מגיל 8, אז זה אכן משחק ילדים בשבילי
והמחיר הזה של הכאב שווה כל כך בשביל לראות אותם מאושרים, אז כן, אני שמחה שעשיתי עם כל אחד מהם שיחות ושברגעים מסויימים נתתי לכל אחד מהם בעיטה וירטואלית.
וברגע שהדמעות שלי יעברו והכאב יעלם לו לאט לאט, אני אוכל להיות מאושרת בקטע הזה בצורה יותר נקייה.
ואתה?
אתה נותן לי הגדרות מדוייקות לפעמים.
היופי של ההקרבה העצמית שלי, זה אכן כואב אבל זה גם משהו מאוד יפה.
אולי אני באמת סמוראית.
מה שבטוח זה שהנפש שלי מאוד יפה ושהיכולת שלי לאהוב אנשים ולדאוג להם היא בדיוק כמו שקיוותי שהיא תהיה מאז שהייתי ילדה.
הכי שונה והכי רחוקה מהדרך של אבא שלי
ועל כך אני גאה.
מאוד גאה.
לו רק הוא היה יודע איזו בת יש לו.
לו רק היה לו מספיק אכפת לדעת.
נטושה, כואבת, בודדה, עצובה - הרגשות השולטים כרגע.
אני כבר לא מצליחה הלילה להשתמש בהגנה של רוג
החלקים שלי חשופים מידי, כואבים מידי.
טוב, לילה לבן.
יהיה מעניין בעבודה מחר.
שיר אופטימי, שמתי אותו כבר, אבל הוא מתאים שוב.
&list=RDlcggPHTl-YM&index=8
