הרבה עובר עלי בימים האחרונים
קיבלתי מכתב לשימוע, סירבתי להגיע לשימוע ואני כבר מחכה להחלטת הפיטורים
זה לא משהו שלא ראיתי בא
אני כן חושבת שהבוס שלי היה בהלם מהסירוב הנחרץ שלי להגיע לשימוע.
אני מותשת
והיום הייתי במסלול הרס עצמי גבוה מידי
אתמול לא שתיתי אז כבר הגעתי מיובשת לעבודה ועוד נשארתי שעה בשביל לסיים דוח שהיה לי חשוב לסיים
ובין לבין הרבה התכתבויות בפלאפון, הרבה להכנס בעצמי, הרבה תיעוב עצמי
כל כל הרבה כאב שסחבתי איתי היום
ורציתי רק להכאיב לעצמי, בנפש, רק להוציא את זה
אז אין אופציה לסשן (כי בוא נודה באמת, אני לא אכניס את עצמי עכשיו לסשן עם מישהו שאני לא מכירה רק בשביל הסשן) כרגע אז מכאיבים בצורה אחרת
ולא, זה לא בריא
אבל די!
כמה שליטה כבר יכולה להיות לי בעצמי?
כמה "בריאה" אני יכולה להיות?
כואב לי, אלוהים, כל כך כואב לי בפנים
כל התיעוב העצמי הזה
אני המענישה הכי גדולה של עצמי
ואני לא יודעת איך לעצור את זה
בשיחה איתו היום פשוט הוצאתי הכל, את כל הראיה השחורה שלי וההרס העצמי שלי וכן הלאה
והאמת שהוא הכיל את זה
ואז כמו מפגרת שלחתי התנצלות על זה
כי גם הייתי קרה וכועסת
והוא אמר שאמרנו שאנחנו משפחה
ולא ברור לי מתי הוא התחיל לראות בנו משפחה
ואז יש את ההוא
גם, נכנס לחיים שלי באופן דיי מפתיע
בעיקר כי פשוט הכתיבה שלו עניינה אותי אז החלטתי לשלוח לו הודעה
והוא מקסים, באמת מקסים.
ומושך בטירוף
ובשבוע שעבר יצא לי להיות אצלו
ובחיי, ישנתי.
אולי בגלל שהיה לי נוח, אולי בגלל שפשוט היה לי נעים עם הכרבול שלו
אבל ישנתי.
גאד דם איט
יותר מידי דברים קורים
ואני לא נושמת
אני עוברת ממצב קיצון אחד של מצב רוח למצב אחר
והגוף שלי פיסית כואב היום
כי הכל חזר להיות מסונכרן אצלי
ואני לא יודעת איך לעכל את זה גם
ובא לי לבכות
ואני שומעת שירי אהבה קיטשיים
ואני לא מצליחה לבכות היום
וזה הופך את ההרס העצמי שלי ליותר נוראי
כי אני לא מצליחה לשחרר
ואני רק רוצה להכנס בעצמי כל כך חזק
להכאיב לעצמי
כי מגיע לי
ולא מגיע לי שיהיה לי טוב
ומגיע לי כאב
ומגיע לי לתעב את עצמי
כואב לי
אלוהים
כמה כואב לי.
