אני מרגישה חזקה יותר היום.
זמן האיכות עם ההולק עושה לי הרבה טוב.
אני כמעט ולא חושבת אצלו (בין הטיפול בגורים, העובדה שאני הייתי חולה והיכולת שלנו לצחוק על שטויות - לא היה לי זמן לחשוב ולשקוע).
הקשר איתו נותן לי המון, אני לפעמים תוהה אם הוא מקבל ממני את אותה השקעת אנרגיה שאני מקבלת ממנו.
אני מניחה שהוא, הזמרת, הזאבון, הסולמייט, החברה הכי טובה, סיירן, מבט (ועוד מספר מסויים של אנשים קרובים) - הם פיצויים, מתנות ענקיות שהחיים נתנו לי.
אחד הדברים שאמרו לי ביום חמישי, במרכז, היה שיש לי מעגל תמיכה מאוד חזק.
וזה נכון, בורכתי באנשים יקרים שאוהבים אותי, דואגים לי, נמצאים שם בשבילי, מחזקים אותי ומקיפים אותי בכל כך הרבה אור ואהבה.
וחשוב לזכור את זה.
חשוב לזכור שאני נאהבת
חשוב לזכור שיש מי שחושבים עלי ודואגים לי.
לא משנה כמה חזק אני אבעט בהם ואנסה להוציא אותם מהחיים שלי - הם יהיו שם, כל אחד/ת בדרך המיוחדת שלו/ה.
שתדעו לכם/ן אנשים יקרים שלי,
שאני אוהבת אתכם/ן.
אני אוהבת כל אחד ואחת מכם/ן.
לכל אחד ואחת שמורה פינה וחלקה בתוך הלב הקטן שלי.
תודה שאתם/ן חלק מהחיים שלי
תודה על מי שאתם/ן
