לפני 7 שנים. 28 ביוני 2016 בשעה 1:49
אני שונאת להתעורר פשוט ככה.
אני מניחה שאני צריכה לפחות להגיד תודה שזו לא היתה התעוררות עם דפיקות בלב.
ועדיין, יש עוד שעה עד שאני צריכה לקום להתחיל להתארגן ליום בעבודה ואחר כך יש די בי טי.
אני מותשת, כל כך מותשת.
נפגשתי אתמול עם חברה, היה ממש כייף.
על הדרך ראיתי גם את סיירן - בונוס כל כך טוב.
חיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי, הייתי צריכה את זה.
אני כמעט ולא צוחקת בימים האחרונים.
אני יותר ויותר בוכה, יותר ויותר עם מועקות ופחדים וחרדות נטישה.
אני שונאת את התקופות האלה.
