עדיין בחרדת נטישה באופן כללי
עדיין באמא של החרדות נטישה בכל מה שקשור להולק.
קשה לי, רע לי, עצוב לי.
אני עדיין בוכה מלא, יותר מידי.
אני מפחדת מלאבד אותו.
אני באופן כללי מפחדת מלאבד את האנשים שהכי קרובים אלי.
ואני כל כך עייפה מלהרגיש.
היום בדי בי טי, דיברתי על זה שאחרי שעשיתי את שיעורי הבית הבנתי שאני פשוט מרגישה יותר מידי מגוון של רגשות בעוצמות הכי גבוהות שלהן בו זמנית!
לא פלא שאני מותשת כל הזמן.
טוב, אמרתי גם דברים נחמדים:
1. הזמרת, אני מאוד אוהבת אותה. היא בכל יום מוכיחה לי מחדש כמה היא אוהבת אותי ושומרת עלי.
2. הפוסט של סיאט, יקיר לבי - הפתיע אותי ועשה לי ממש נעים.
3. שאלתי את הבוסית בעבודה מה ההתרשמות שלה בינתיים, אם יש לה איזושהי ביקורת בונה (אם היא שמה לב לטעויות שעשיתי או שהקצב שלי איטי מידי), להפתעתי היא אמרה שאני עושה עבודה ממש טובה (בלי עיין הרע) שאני בקצב טוב, שזה רק ההתחלה אבל שאני בהחלט בדרך הנכונה.
זהו לבינתיים.
שחרדת הנטישה הזו תעבור כבר.
אני עייפה.
