בוקר
ואשכרה לילה ראשון שאני מרגישה שישנתי.
אולי התגובה אתמול של הסולמייט בפוסט שכתבתי נתנה לי מנוחה כלשהי?
או שפשוט הייתי מותשת.
או שילוב של הכל.
אבל ישנתי.
סוף סוף, אחרי חודש או חודשיים עם מחסור בשינה או שינה גרועה - ישנתי.
המוח מרגיש קצת יותר מאוזן
לגבי הרגש...
אני לא בטוחה מה אני מרגישה, אני לא מצליחה לתת לזה כרגע שם.
זה לא ייאוש
זה גם לא תסכול
וזו גם לא אכזבה
אבל זה כן משהו דומה לכל השלושה, אני פשוט לא בטוחה מה זה.
אני נוסעת לבקר היום את ההולק, בלי לישון אצלו, כי יש עוד שני גורים שלוקחים לוטרינר.
אני מתכננת להביא לו את המתנה הנוספת שהכנתי/קניתי לו (שתי חולצות מהממות עם הדפסים שהוא מזמן רצה) בעיקר כי לדעתי אנחנו לא נפגש בסוף ביום חמישי, מתי שיש לו אשכרה יום הולדת.
את יום החופש שביקשתי באוקטובר אישרו לי ואני נוסעת עם החברה הכי טובה לספרד (יוזמה שלה בגלל שזה יום הולדת 30 שלי).
לפני כן אני עוד צריכה למצוא דירה במרכז ולעשות מעבר דירה כמו שצריך.
אני רק רוצה שיולי ואוגוסט יעברו, אני רוצה להגיע לספטמבר - לדעת שמצאתי דירה ולעבור אליה.