אתמול בכיתי בדרך בחזרה מההולק.
משהו בי נשבר.
באופן מפתיע החברה הכי טובה שלחה הודעה שהיא צריכה לדבר אז פשוט התקשרתי.
היא כמובן מזהה בקול שלי ישירות אחרי שאני בוכה, בניגוד למרבית האנשים.
התחלתי לשפוך בפניה הכל (חוץ מאולי קשיים שיש לי כרגע עם ההולק), אמרתי לה גם שהיא יודעת כבר שאני לא מדברת על רוב מה שעובר עלי עד שאני פשוט קורסת.
היא אמרה שהיא רגילה כבר להרגל הלא טוב הזה אצלי.
צחקנו על זה קצת.
ואז המשכנו את השיחה בלתכנן את הטיול לספרד (היא קונה לשתינו כרטיסי טיסה לכבוד יום ההולדת שלי שיהיה באוקטובר).
באופן כללי, חברים מפתיעים השנה.
חבר ממש טוב (ס'אמק, אני עוד צריכה לחשוב על כינוי הולם, לא יודעת למה איתך זה קשה לי), מבט לעיניים - קונה לי חרב!! חרב!!!!!!!!
והוא גם הכין שרשרת מ-ה-מ-מ-ת עם קוביית Dַ&D ירוקה בתור תליון (ק12) ועם לב סגול שמחזיק אותה.
שני הצבעים שהכי מסמלים אותי.
שילוב של רוג עם הלוחמת.
סך הכל אני כן מבורכת באנשים שאוהבים אותי.
אני פשוט מרגישה... לבד.
וקשה לי לספר, קשה לי לפרט להם מה עובר עלי, אני בדרך כלל פשוט מדברת על הנושא הכי קשה ולא מדברת על השאר.
אבל עובר כרגע והרבה.
בחדשות הטובות - זכינו בתיק בבית משפט וקיבלנו תהציר משפטי שזה טוב.
אמא ביקשה שאני אכתוב מכתב תודה לעורכת הדין אז אני בטח אשב על זה מתישהו בסופ"ש.
להולק יש יום הולדת בחמישי, הבאתי לו כבר את המתנות, אני רק יכולה לקוות שהוא אהב אותן באמת ושהוא מרוצה.
כרגע אני לא בטוחה.
באופן כללי כתבתי לו שאני מרגישה שאם הוא יאבד אותי אז אני לא אחסר לו, שאני מרגישה שאני רק מעיקה עליו ושאני לא דומה ל -X או ל - Y, אני לא מגניבה ומצחיקה כמוהם, אני לא "שונאת את בני האנוש" כמוהם ועוד כל מיני דברים כאלה.
הוא ניסה להבהיר שוב שאני מאוד חשובה לו ושהוא מאוד אוהב אותי
לומר שאני מאמינה לזה?
אני לא.
חרדות הנטישה שלי משתוללות.
ואני שוב מרגישה כמו "גוש בשר מהלך"
משפט שלקחתי מאמא, אחרי שהיא ובעלה לשעבר נפרדו, אחרי 23 שנות התעללות.
אז ככה אני מרגישה.
אני תוהה אם זה מתישהו יעבור.
בינתיים, אני בעיקר מותשת
כל כך מותשת.
ונמאס לי לבכות.
