זהו.
עברתי דירה.
תודות לזמרת, למבט, לציירת (חברה נוספת) ואפילו להולק שגם עזר (למרות שביקשתי שלא - הוא באמת לא טוב בלהקשיב לי, אבל אני כן מעריכה את זה).
אני יושבת כאן ואני לא מצליחה להיות מאושרת
אני לא מצליחה להנות מזה.
כל מה שהדחקתי בחודש האחרון יוצא החוצה כרגע
כי זהו, כביכול נגמר מצב ההשרדות
ועכשיו יש את הגל הרגשי המטורף
וקשה לי.
אלוהים כמה שקשה לי.
כל מה שבא לי לעשות הלילה זה להרדם בתוך חיבוק של מישהו
זה לנוח, אבל באמת לנוח.
בלי מגננות, בלי השרדות, בלי לחצים, בלי חרדות - לנוח ולשכוח לכמה דקות מכל העולם ואשתו.
ומה בדיוק כל כך רע לי?
זאת דירה ראשונה שאני עוברת אליה לא מתוך השרדות וכן מתוך נטו החלטה שלי וזו דירה שאני מאוהבת בה - בלי עיין הרע
אני מרוצה ופורחת בעבודה שלי (למרות שאני לא מאמינה בעצמי שם וחושבת שאני עושה עבודה גרועה) - בלי עיין הרע
אז מה?
מה לעזאזל גורם לי לשקוע בתוך כל העצב הזה?
בתוך הכאב האיום הזה שמאיים לבלוע אותי?
אני מרגישה לבד.
וקשה לי
וגם אם זה מעוות, גם אם זה לא נכון, גם אם זה כל כך רחוק מהמציאות
זה מה שאני פאקינג מרגישה.
ובודד לי
אני מרגישה שיש לי חור בלב.
כולם עוזבים בסוף
כולם ממשיכים הלאה
כולם נוטשים בסוף
למה אני לא מצליחה?
למה אני עדיין מרגישה אהבה כלפי כל אדם שהייתי איתו (מלבד אחד)?
למה יש להם עדיין חלקה כל כך חזקה בלב שלי?
אני מפחדת להתמסר שוב
אני מפחדת כל כך לתת מעצמי שוב, אותי, את הדבר שאמור להיות הכי יקר לי (או השני הכי יקר לי, כי החתולות תמיד יהיו במקום הראשון)
אני מפחדת להיות כל כך חשופה שוב, כל כך פגיעה שוב, כל כך "מאוהבת" שוב.
אני לא יודעת בכמה "מכות" הלב שלי עוד יכול לעמוד
אני לא יודעת בכמה נפילות עוד אני יכולה לעמוד
אני לא יודעת עוד כמה כח חיים נותר לפניקס
אני לא יודעת עוד כמה כח שליטה עצמית נותר לרוג
אני לא יודעת עוד כמה כח לחימה נשאר ללוחמת
אני לא יודעת עוד כמה תמימות ילדית ושמחת חיים נותרה לילדה ההיא
וכואב לי.
הלילה זה כל כך כואב
ואני רק רוצה לבכות כרגע בתוך זרועות של מישהו, להרגיש מוגנת ללילה אחד
להיות מכורבלת בתוך חיבוק עוטף כזה שגורם לשכוח מהכל
זה אפילו לא הסשן או הסקס כרגע (שגם הם חסרים לי)
זה נטו התחושה הזו, התחושה שאינטימיות בהתכרבלות מביאה איתה.
יש משהו כל כך נקי שם, כל אמיתי שם
ואלוהים, כואב לי.
_
זה אולי אחד השירים הכי אהובים עלי בספרדית - בגלל המשמעות העצומה שלו עבורי
ובגלל שהוא מהווה בין זכרונות הילדות היחידים שלי שהם מאושרים ובין זכרונות הילדות היחידים שלי שאמא שלי עוד איכשהו היתה בקו שפיות כלשהו
&index=1&list=RD8o5rLZ576sc
