בימים האחרונים חזרה לי קצת משמחת החיים האבודה שלי.
השילוב בין העבודה (והעובדה שאני מקבלת הערכה שם) לבין זה שהוא בחיים שלי פשוט מרים אותי כל כך גבוה
גם אם אני עייפה, גם אם אני עובדת 12 שעות ביום, גם אם כואב לי על התרחקות של אדם שהיה יקר לי כל כך - בין כל זה, פשוט מאושרת.
באמת מאושרת
ואוהבת
כל כך אוהבת
ופאק, המיניות שלי פתאום חזרה לה.
מיניות שחשבתי שאיבדתי שוב אחרי האחרון שהענקתי לו את לבי.
למען האמת? המיניות הזו גדלה.
היא ברמה הכי גבוהה שאני זוכרת אותה מאז שאיבדתי אותה לראשונה.
הוא מצליח לגרום לי לזרמים בעבודה
ואני נהנת כל כך מלשמוע את הקול שלו, אני נהנת מהטיזינג ההדדי שלנו, מהריקוד המנטאלי שאנחנו עושים.
והלוחמת? הו, היא זורחת, היא חיה לה פתאום וזה מוזר... מוזר אבל כל כך טוב!
באופן כללי כל אחת מהחלקים שלי קיבלה פתאום קרן אור, הן זורחות, כל אחת בדרכה שלה.
ובין היצר המיני המטורף שיוצא ממני לבין רגש האהבה העצום שיוצא - אני מאושרת.
ושלו
שלו
שלו
שלו
שלו
שלו!
(לא, זה לא ימאס לי לכתוב / לומר / לצעוק את זה)
ואני מחכה לסוף שבוע הזה.
אני מחכה להוציא את סייגן ולאפות איתו עוגיות
אני מחכה להוציא את הלוחמת ואת רוג ואת בלו ולהיות מינית איתו
אני מחכה להוציא את כולי ולאהוב אותו ולהיות נאהבת
אני מחכה לשיחות האינטימיות שלנו, לבדיחות הפרטיות, לכרבולים ולאהבה העצומה שהוא מרעיף עלי
הוא גורם לי להרגיש מיוחדת, נאהבת, רצוייה, סקסית... הוא גורם לי להרגיש חיה.
כל כך חיה.
שיר שמחת החיים שלי:
