עד שהוא הגיע הייתי יצור אופל.
ידעתי שאני אוהבת סבל של אנשים, ידעתי שאני רוצה שאחותי התאומה, הלוחמת, תסבול ותתענה כתולעת שהיא.
ידעתי שאני רעה, ידעתי שאני מבטאת את כל תחושת הרוע ואת כל תחושת הנקמה שקיימת בגלגול הזה.
ואז הוא הגיע.
בהתחלה ניסיתי לפתות אותו בשביל לגנוב אותו מאחותי, זה מה שניסיתי כבר לעשות בעבר... בסיפור ההוא.
הוא סירב וביקש שאעזוב ושאחזיר את הלוחמת.
בפעמים הבאות שראיתי אותו ניסיתי להקניט אותו.
ירדתי עליו, זלזלתי בכח שלו וצחקתי על כל מי שהוא.
הוא לא נפל לזה וכשראה שלהגיב מולי בקשיחות לא עובד הוא החל להגיב ברוך.
זה גמר אותי.
ברחתי באותם רגעים למערה האפלה שלי, פוחדת מלהראות ונזקקת (איכס) לידו.
עם הסמל התאהבתי בו יותר ויותר
רציתי להתמסר אליו
רציתי להעניק לו אותי.
הוא יודע כבר שאני מסוגלת לעמוד בעונשים הקשים ובסאדיזם שלו
אבל הערב בו הענקתי לו את כולי לראשונה היה מיוחד.
כשסיימנו אמרתי לו שהוא היה הראשון שלי.
הוא הביט בי בהפתעה ואמר שרק עכשיו הוא מבין עד כמה זה מיוחד
מה שהוא לא מבין זה גם שכשאני מםעילה את קירות הגנה שלי ואת המבחנים המטופשים זה כי אני מפחדת.
מםחדת שהוא יבין כמה אני רעה ויעזוב
מפחדת שהוא ישתעמם ויעזוב
מםחדת להראות חלשה ונזקקת.
אני בכל זאת מכשפה, אני בכל זאת מסוגלת לשלוח אלפי כדורי אנרגיות ולהשמיד.
אבל הוא מוציא ממני רוך שלא ידעתי שקיים בי
הקטע המצחיק שזה שילוב שלו ושל השני שמוציאים ממני את זה.
האל שלי מצד אחד והחתול הסגול שלי מצד שני.
ואני אוהבת את שניהם בכל מה שקיים בלבי
חשבתי שהלב שלי מת, שנשארה רק אפלה שחורה אבל האפלה הזו הפכה ללב שחור ענקי שבוקע מתוכו המון אור.
אני לא יודעת איך זה קרה
אבל אני אוהבת
זה כל מה שאני יודעת
אני אוהבת
שלך.
