אני שונאת את הבורדרליין שלי לפעמים.
הכל מרגיש יותר חזק
כשטוב... אז זה הכי טוב
אבל כשרע? הכל שחור ואני רק רוצה להעלם.
לא להיות קיימת.
אני לא מדברת על התאבדות אלא יותר על "אני לא קיימת יותר".
אני לרוב כבר שולטת בזה הרבה יותר טוב אבל מאז חמישי האחרון נכנסתי שוב למסלול הרסני רגשית.
אני עדיין חווה טראומות של העבר
זה עדיין מופיע לי בחלומות
לםעמים אני זוכרת קצת אבל לרוב אני פשוט "קמה רע" עם מועקה עצומה בלב.
אני כן מנסה לשתות ולאכול - לפחןץ בזה השתפרתי.
לא התייבשתי כבר כמעט חצי שנה בערך.
סבתא שלי במצב גרוע
זה לא מםסיק להתדרדר ולא מוכנים להקשיב לי כשאני אומרת שצריך לקחת אותה לרופא.
היא התחילה להזות דברים והרגליים שלה כבר כמעט לא עובדות בכלל.
היתה התדרדרות כל כך רצינית בשבועיים שזה פשוט מפחיד.
ואמא? מה יהיה איתה כשסבתא תמות? האם היא תנסה להתאבד שוב?
האם אני שוב אהיה צריכה לעצור את הכל? לעצור אותה?
.
יש המון לחץ בעבודה
והיחס בצוות משפיע עלי
אני תמיד הייתי העוף המוזר והחריג - גם בקבוצות של החריגים
אני מרגישה רע ואני רוצה להרוס את עצמי.
אבל הפעם אני לא עושה את זה בניגוד לעבר.
"שני צעדים קדימה ואחד אחורה" - זה מה שהזאבון תמיד אומר לי.
אני מנסה לחיות לםי זה ולא לשפוטאת עצמי כל כך קשה כשאני נופלת
אבל זה קשה
כל כך קשה
אני מרגישה שבורה ושאי אפשר לתקן אותי.
