לפני 7 שנים. 17 במאי 2017 בשעה 16:42
אני יוצאת בצורה הזו כשהיא צריכה אותי.
כשהכל מסביב מרגיש לה רע ואבוד וכשהיא מרגישה שהיא צריכה הגנה מעצם היותה קיימת.
אז אני קמה, לוקחת את החרב שלי ומגנה עליה בכל המהות שלי.
עליה, על היקרים לה, על אלו שהיא רואה בהם חסרי הגנה...
תמיד שמחתי להיות החלק שמעניק את זה.
אז היום אני קמה שוב לבצע את המוטל עלי.
כמו אז לפני יותר מעשור
כמו... תמיד.
אי אפשר לעצור לנוח
להלחם, תמיד להלחם
בסוף עוד אצליח.