היה לנו ריב ענקי.
ענקי כל כך שרק רציתי שישרוף את הנשמה שלי שנמצאת אצלו גם ככה.
הרגשתי שהלב שלי מת.
ידעתי בכל מחשבה ובכל הרגשה שהוא הולך להגיע למחרת ולקחת את הדברים שלו, גם אם הוא אמר אחרת.
ואז הוא הגיע בהפתעה בחמישי בלילה
מעיר אותי בעדינות.
אני קולטת אותו בחולצה אדומה, חליפה ועניבה ואני נזכרת בהרגשה המדוייקת שיש לי בכל גלגול שאני רואה אותו.
כל נשימה שהוא לוקח לי
כל פעימה שהוא מקבל ממני
משכתי אותו לחיבוק אלי ולא עזבתי
לא רציתי לעזוב, לא הייתי מוכנה לעזוב.
הוא רצה להרים אותי... כי הרי הוא אמר בהתחלה שהוא יבוא לקחת את הדברים שלו... ואני הרי שלו.
אבל רק רציתי שהוא ישכב עלי במיטה שלנו ויחבק אותי.
הייתי זקוקה למגע שלו, לעיניים האוהבות שלו מסתכלות עלי, ללב הפועם שלו באותם הרגעים רק בגללי.
ואני אוהבת אותו, בכל מה שיש לי.
גם אם אני קשה
גם כשאני רעה
גם כשאני נכנסת למיליוני הסרטים והדרמות שלי - אני אוהבת אותו.
והוא שווה את כל המאבק והמאמץ הזה שאני משקיעה בשינוי דפוסי התנהגות הרסניים.
הוא נותן לי כל כך הרבה חוסק ואומץ לעשות אותם, גם אם הוא לא קולט את זה.
ואני תמיד אהיה אסירת תודה על כל הטוב שהוא הכניס לחיי
אני אוהבת אותך, אל חתיך וסקסי שלי.
