לפני 7 שנים. 6 ביוני 2017 בשעה 10:35
בכי שקט זה כשיורדים דמעות מהעיניים או כשמרגישים את המחנק בגרון
אבל לא שומעים כלום, אפילו לא יבבה.
זה בכי שלמדתי לעשות לפני הרבה שנים, סיגלתי לעצמי את היכולת הזאת של לבכות אבל לא לבכות.
וזה בכי כואב יותר מכל התפרצות בכי
כיזה בכי שאומר "אני לא רוצה להיות קיימת, אני רוצה להעלם. במילא לאף אחד לא אכפת כבר"
אני היום מוצפת בזה.
זה עוד לא דמעות אבל זאת הרגשת המחנק שחונקת את הגרון
ואף אחד מסביב לא שם לב
כי קל לחייך גם במצב הזה
לומדים לחייך.
לומדים להסתיר
לומדים להחביא את החלקים הפגועים והפצועים
ללקק לעצמנו את הדם אחר כך לבד
אז זאת אני היום
פצועה ומפורקת מבפנים
אבל שלמה ומחוייכת (וכנראה קצת עצבנית כי יום קשה בעבודה) בעבודה.
מסכות הן דבר נהדר.
