בסוף השבוע אמרתי לו שישמור לי את רביעי כי זה היום שבו יש לנו חצי שנה.
הוא כמובן לא היסס (ולדעתי כבר זכר בעצמו) וזה היה ברור שהוא בא אחרי הלימודים לאסוף אותי מהעבודה.
ואז הוא הגיע אתמול ושאל אם אני רוצה ארוחת בוקר
אחרי שהסתובבנו קצת (עם כל הקושי של קביים וכאבים כרגע) אני החלטתי שבא לי משהו אחר
"סושי?" הוא שאל ואני רק הגבתי בהתלהבות של ילדה קטנה (היי בלו) ואמרתי לו שכן.
אז הוא לקח אותי למסעדה כל כך רומנטית ויפה.
המוסיקה היתה מרגשת, האוכל היה נהדר, השירות היה נפלא והאווירה היתה קסומה
אבל יותר מהכל - הייתי איתו.
והייתי מאושרת
וזה היה מושלם
לכמה שעות העולם כולו נעלם והיינו רק שנינו.
"אל תעיזי להסתכל על המחירים" - הוא אמר לי בזמן שהזמנו
כמובן שלא הקשבתי לו וכן הסתכלתי... אבל זה גם לי להרגיש כל כך בטוחה ונאהבת.
כאילו מישהו אחר דואג לדברים לכמה שעות
זה בסדר לנוח, זה בסדר לא להחליט, זה בסדר לא להיות אחראית.
כשסיימנו ביקשצי ממנו שנקח ספיישל למרכזית בתל אביב כי קשה לי ללכת ומשם נקח אוטובוס הביתה
הוא אמר לי שברור ואחרי שנכנסנו למונית הוא אומר לי "טוב, אז יש לנו נסיעה של בערך 40 דקות הביתה"
מסתבר שהוא בזבז כסף גם בשביל ספיישל עד הבית
"זו החצי שנה שלנו, לא רציתי לחשוב על כסף" הוא אמר לי והשאיר אותי לא מילים.
טוב... הוא אוהב להשאיר אותי ללא מילים (וללא בגדים אבל זה כבר נושא אחר)
.
אהובי,
זו היתה חצי שנה לא פשוטה
במיוחד החודשיים האחרונים
אבל אנחנו מוכיחים כל פעם מחדש כמה האהבה שלנו כן חזקה וכמה אנחנו כן טובים בלתקשר, בלהתפשר ובלהתאמץ כדי שהקשר הזה רק ימשיך לפרוח.
אני מצפה לשנים הבאות בחיי כי אני יודעת שאתה תהיה בהם
אני אוהבת אותך
תודה שעשית לי יום מושלם אתמול
תודה שאתה תמיד משקיע בכל החצי שנה האחרונה
תומך, אוהב, עוזר, מקשיב... הכל.
אני אוהבת אותך
עכשיו ותמיד
שלך.
